לא טבעתי בים רגשותיו של לירן דנינו. האמת: גם לא נכנסתי אליו. הסולם הגבוה, המלנכולי המתפעם והמתרגש, מנגינותיו המחניפות השאירוני לעיתים קרובות על חופו.
אנחנו נמצאים בתקופה שמכתיבה סוג פופ לאוהבים מיוסרים (ראו נתן גושן) שאומר – לחץ על דוושת הרגש והעבר להילוך גבוה. צעירים מסלסלים סרנדות מכל הלב. מביעים את עצבונם-געגועיהם-נואשותם. האם ליבם אכן דואב, או שגם ספר הטלפונים היה נשמע ככה בקולם. מצד שני – למה שלא נלך על קול מהלב? מה חשובות המילים אם יש רגש. תן לרגש ללכת במקומך. גם רגש הוא מוסיקה. אז זהו – שזה לא תמיד עובד ככה.
לירן דנינו, בוגר כוכב נולד, ניחן בטונים ובמנעד לבלדות מלודיות כאלו שאומרות – קול מן הלב, טון אחיד ששולט לאורך הדיסק. זה עובד על הקהל: לפי הקומוניקט שהגיע עם הדיסק – יש ללירן דנינו חמישה מיליון צפיות במצטבר. מה זה אומר? שגילינו את הדבר הגדול הבא? תרשו לי ספק.
לירון דנינו שר: "שיכור מאושר חלמתי בהקיץ שנתחתן ככה בלי לתכנן" ("שבר ממולי" – מילים ולחן: עידו מוסרי) על אוהב נרקסיסטי שאינו יודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו, בטח אין לו מקום למישהי אחרת. לא חייבים מתברר לכתוב טקסטים מאוד מתוחכמים כדי להטעין אותם בהמיית הלב שמגיע עד מיתרי הקול. לזכותו יאמר, שזהו שיר פסנתר שבו מצליח דנינו לשמור על טון נמוך כדי שהנרטיב יעבור ברור יותר מאשר בשירי רגש אחרים.
וגם: "אני אתן הכל אם את תתני לי קצת יותר… הכוכבים אמרו שאיך זה יסתדר רק בסיפור אחר" (מילים ולחן: יאיר עזר) ב"כל המילים" דנינו יורד בטון כדי לטפס גבוה. לחן יפה, מעבר לקצב מידטמפו. האם אני שומע דמיס רוסוס? דנינו מאנפף קול דרמטי תחושתי לעמקי תוגת אהבתו.
לא טבעתי בים רגשותיו, כי אחרי כמה שירים הטון הגבוה-מתייסר יצר האחדה נטולת ניואנסים, השירים (מילים) – סובבים סביב אותו נושא של אוהב גדוש צער וסבל בוריאציה כזו או אחרת. כלומר: הרגש הופך במידה לא קטנה לעיקר, מאפיל על השיר עצמו, עד שאתה שואל לעיתים : רגע, רגע, על מה הוא בעצם שר?