צילי ינקו מספרת על אהבה שנמוגה. מתחילה גבוה במטפורה – "טיפסתי על הרים ירוקים גבוהים עם סוסים של פרא" (חופשיה ומאושרת, ללא רסן ועכבות) ומסיימת באנטי קליימקס – אין אהבה, והיא כבר לא שם. לא הרים ולא סוסים. יש סיפור, יש תחושה, יש מנגינה, יש טון נוגה-מלנכולי, שמנסה לשגר צער וגם הזדככות. עיבוד הגיטרות מעלה את השיר אל דרך המיינסטרים הפולק רוקית. מנגינה שמצליחה לחבור לסיפור האישי, קול משתוקק מתכוון.
אחרי הסטאז' אצל שלמה ארצי, הימור על The Voice, צילי ינקו נחושה להצליח במסלול עצמאי. משיר אחד – לא ברור עדיין מה "הסיפור שלה". הבלדה מציבה אותה על קצה המסלול הנכון. עדיין לא מעידה על משהו אולטימטיבי. או – אם להשתמש במטפורה של צילי – היא ראויה לעלות על סוס מנצח ולהמשיך לדהור הלאה, תחושה של מי שאוזנו עושה קילומטרז' לא קטן של שירים. לצילי ינקו מגיע לעלות, גם בלי שאיזה מנטור ילחץ על כפתור ויסתובב.