כשאני רוצה לשמוע ניחוח של מוסיקה ישראלית עכשווית – אני מקבל אותו לעיתים מהג'אזיסטים המקומיים, לא מ"שירי ארץ ישראל" המושרים בצוותא, כאלה שמגיעים היום לבארים, לאולמי ההרקדה, לשירה בציבור, אלא מהעיבוד החדש, מהאמפרוביזציה שמפליגה למחוזות חדשים. מהמקצב האותנטי. מאינטרקציה בין נגנים מעולים.
הצלילים של החלילן אילן סאלם מחזירים אותי הביתה. מעיין יצירתי שופע ומפכה. אני מרגיש יותר "ישראלי" כשאני מקשיב לאילן סאלם מאשר לעם ישראל מזמר עם הטיש הגדול.
המנגינות, הסולמות, ההרמוניות, האלתורים, הקישוטים. הסינתזה עם מוסיקה מזרחית. תקשיבו לעיבוד הלא שגרתי ל"בלדה על מעיין וים" של משה וילנסקי. למקום שהוא לוקח את השיר. וגם העיבוד למה שנרשם באותיות אנגליות Neula, שאינו אלא "נעולה היא דלתי", לחן של מרדכי זעירא למילים של יצחק כצנלסון ומרים ילן שטקליס. גם כאן – הגעה לחופים חדשים שמקורה בסקרנות מופלאה.
האלבום החדש אינו מתמקד רק בשירי ארץ ישראל. מ – Wild East, שפותח, מקבלים מעיין שופע של מוסיקה. האימפרוביזציה המלודית, המקצבים הפריכים, צליל העוד, שמעניק את התבלין. קחו את "זמרו" (מס. 4 בדיסק), שמתבסס על תפילה המופיעה בנוסח ההגדה האלג'ירית. העיבוד מביא את השיר למקומות, שהוא לא חלם לבקר בהם, כמעט גן עדן מוסיקלי חדש. Blessing – הוא מוזיקה אוריינטלית בדיאלוג בין החליל לעוד.
נדמה לי שהדיסק האחרון ששמעתי מאילן היה "הפכים והיפוכים" בהשתתפות הפסנתרן קני וורנר (2006) אני מרשה לי להעתיק מעצמי משפט שכתבתי אז: סאלם מנגן ג'אז סולידי וחם. צליל החליל שלו לירי, פריך מלא הבעה, מסתלסל ומרחף מתוך איזו הוויה חלומית. והייתי מוסיף את – הניחוח המיחוד שבאלתור שספוג מזרחיות מעודנת, "מערבית" שכזו (Going Wild) בסיום מקבלים שירה ווקאלית של ממש מאבישי כהן, הקונטרבסיסט המצליח ב"אנה בואי" – קטע שקטע לי את אילן סאלם, אבל אז מגיע לקינוח  Ann's Tune, ומחזיר לאווירת הג'אם היצירתית, והפעם כהן הוא קונטרבסיסט בלבד ושי מאסטרו – על הפנדר רודס.
דיסק של מוסיקאי ורסטילי שמחפש בלחנים, בהרמוניות, במקצבים את נשמת המוסיקה, את קווי המתאר שמגדירים את זהותו האומנותית. להתענג.

אילן סאלם – חליל, חליל אלט, עמוס הופמן – גיטרה ועוד, ניתאי הרשקוביץ – פסנתר, גלעד אברו – קונטרבס, אמיר ברסלר – תופים.