אהובתי בת החלוף

רם אוריון

מילים: דורית רביניאן לחן: רם אוריון עיבוד והפקה מוסיקלית: דפנה קינן
4/5

רם אוריון הוא רומנטיקן, אחרת הוא לא היה שר ברכות כזו, לא מכניס כינורות וקולות שמימיים לשיר. בסוף פורצת חשמלית בסולו, כמו להזכיר לנו את רם אוריון הרוקר. 
מה הסיפור של רביניאן? הבת חלוף הזו ששכבה עם עוד אלף לפניו – הדליקה אותו. האיש נמס. פה אין מקום לדציבלים. מנגינה מלטפת, קול משתוקק, לא הייתי מתנגד לקבל את הבלדה בצרפתית. אולי היא (הבת חלוף) אפילו משם.
כל מיני כותבים נאחזו בדימוי של רוקר. כלומר מה לו (לרוקר) ולדמעות על איזו זונה. עזבו דימויים וסטיגמות. תנו לדמעות לדבר. תנו לרומנטיקן לספר, תנו ללב להתרפק. תנו למגגינה הנפלאה לחלחל. מגיעה שעה שאתה רוצה להגיד מה אתה באמת מרגיש. ביצוע שאינו מנסה להיות אחר מאשר רם אוריון. זה לא Voice, זו אינה דיקציה של שירה מהוקצעת. אז מה? – לא הבנתם לליבו  של מי שמקונן על בת החלוף שלו? אם לא הבנתם, אז בטח חשתם.

יש לה פה בצבע פטל /שאומר מילים מלוכלכות,/אין לה טלפון/אבל הרבה כתובות,/תשארי איתי, אני אומר,/עוד לא אהבתי אף אחת כמוך,/והיא צוחקת, /די עם השטויות,/אתה תיגדל ואז תראה, /יש כמוני אלף בחורות.
אהובתי בת החלוף/לוחשת לי שהסוף /שלנו מתקרב אליי./אהובתי, גבוהת מעוף,/מבקשת שאטרוף/רק את הקיץ הזה, ודי./אהובתי שאין לה חוף/נשבעת לאסוף/למזכרת את דמעותיי.
היא שונאת ללבוש פיג'מה/וחדרים ללא ראי/היא הפסיקה לעשן /וגם לשכב איתי,/אבל אני נשאר ומתחנן:/אל תוותרי עלינו, מותק, נסתדר,/נסתפק בנשיקות, /יש את אתמול ואת הלילה, /ועוד אלף גלגולים לחיות.
אהובתי בת החלוף…
אני עוד ער כשהיא נרדמת/מסדר ת'חדר, /פותח קצת את החלון./הרופא שלה, מספר אחד בארץ,/גם הוא הולך עכשיו לישון. /אני נשאר לעוד משמרת,/רק קופץ להביא קפה מהמזנון,/כשאני חוזר אני רואה,/שהיו לה אלף לפניי,
ואני, האחרון.
אהובתי בת החלוף…

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. שיר מקסים ומפתיע. לא ירחק היום שיהפך לקלאסיקה
    עברית. פשוט נפלא…. – תודה לכם!

  2. דווקא שיר לא רע. היה יכול להחזיק אותי עד סופו. אך מה לעשות ואוריון מחרב את השיר של עצמו ומוסיף את גברת קינן כדי שגם היא תכניס את חוסר הטעם הקר שלה?
    מה הטעם, אוריון, לקחת את החלק היפה בשיר, הפזמון, ולסרס אותו כבר בפיזמון השני? בשביל מה יש פזמון, לא כדי לחזור עליו ?
    התוצאה עבשה, ומארבע דקות נשארות כ-2 דקות שמיעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן