התבוננותה של לאה גולדברג בפניו של ילד צוחק בחלום הולידה קסם של שיר. את הקסם שכבר חלחל בעבר בקולו של אריק איינשטיין, מנסה הפעם יהודה פוליקר להעביר במסגרת פרויקט "לילה של כוכבים", שירי הילדים של שלום חנוך (שם שנתנו מפיקי הדיסק, כי חנוך מעולם לא הוציא שירים תחת ההגדרה – "לילדים")
פוליקר טוען, כי ילדים הם יצורים איינטילגנטים, שלא יסתפקו בהקלטות ישנות, וכי יש לעדכן להם את הסאונד. במילים פשוטות: "מדוע הילד צחק בחלום" חייב לקבל את ההפקה של 2012. אבל השאלה אינה ה"מה" אלא ה"איך". לא כל זאטוט יכול לעכל הפקה עכשווית של שיר ילדים תמים. נדמה לי, שהבעיה כאן אינה בקולו החם והמלטף של פוליקר, אלא בהפקה מוסיקלית, שאינה לוקחת לחלומו של הילד. כ"ילד" – אני חוזר בעונג לגרסת אריק איינשטיין, שמצאתי ב"מזל גדי" משנת 1969 בעיבודו של אלכס וייס, ש"מנסה לחדור" אל תוך החוויה וההוויה של הילד.
הלילה הילד צחק בחלום / מדוע הילד צחק בחלום? / אולי הוא חלם שהפיל הגדול / ישב ושיחק עם הילד בחול / אולי…
אולי הוא חלם שענן שובב / עשה מן השמש בלון של זהב / ובא מן היער הרוח הלץ / תלה את בלון הזהב על עץ / אולי…
אולי הוא חלם שדובון אהרון / עלה על כסא וטיפס על ארון / ושם הוא מצא מתנה נחמדה / שאמא/ החביאה אתמול מילדה / אולי…
ואמא ודאי תשאלנו היום / מדוע צחקת ילדי בחלום? / והוא יחייך ועיניים יפקח / אבל החלום נעלם ונשכח
ודי…
תגובה אחת
כנראה שיהודה פוליקר פשוט איבד את חוש המידה והטעם שלו. הוא הפך לעוד אומן שמח בחלקו, שסתם נהנה להקליט שירים, להוציא אותם לתיקשורת, לקבל תשומת לב, להופיע בהנגר בגני התערוכה ובקיצור -להנות מהחיים.
מעולה. תבורך, יודה. רק אל תעשה את זה על גב יצירה של אחרים, בבקשה.
כנראה, גם, שלא צריך כישרון יוצא דופן כדי להרוס במחי גיטרה דיסטורשן שיר ייחודי כל כך, מעובד ברמות על ומעביר צמרמורת נוסטלגית כמו השיר המקסים הזה.