ההבדל בינינו ובין נלי – שאנחנו יודעים את סוף הסיפור של אלישע הודות למספר ארקדי. דוכין הכניס אותנו אפילו למתח סקרני. התסריט בנוי על שחור-לבן. עובד זבל עני, מיואש ומתוסכל, דוגמנית שמסתתרת מאחורי איפור וקריירה צולעת, נפגשים באקראי ומקיימים יחסים. השאלה, אם הייתה שם איזושהי אהבה, נשארת תלויה באוויר.
אל תשירו את "הבלדה על אלישע ונלי". לא ילך לכם. פשוט תקשיבו: זהו טקסט מסופר, שמעוטר במנגינה על הבזק אהבה ללא המשכים בין עובד ביוב לדוגמנית נוצצת. ארקדי מנסה לגעת גם בפער בין המעמד הפשוט לאליטה של עולם הזוהר. יש בו תשוקה ועצב על רקע שנות האלפיים המהירות. המוסיקה מחלחלת אט אט לסיפור, כשהוא (המספר) חודר בהדרגה לתוכו, ונהיה מעורב רגשית. התזמור הוא כמו פס קול לסרט. ארקדי הוא הבמאי-השנסונר, סטורי טלר הסיפור מגיע, מחלחל.
אלישע עבד במחלקת הזבל/ של עירייה עלובה שפשטה את הרגל / הוא לא היה מכוער, גבר עם חשק / אך גם הזונות לא תמיד פתחו עבורו את המשק
הוא חזר מתוסכל אחרי המשמרת/ הסתגר בביתו, ונעל את הדלת/ לא ביקר חברים, מתבודד בחדרו/ בגלל כל הריחות הספוגים בעורו
ולכן הוא טייל לבדו בלילות / בלי לחלום על מגע או סתם איזה קסם/ בקרבת מועדון משם בקעו הקולות
/ של האנשים המז'וריים עם בוכטה של כסף
וכוסית זקופה אחת קוטובה נלי/ מתוך הסוכנות רוברטו את נינה/ הייתה כמובן לפוטו מודל היא זאת
שכיכבה בין השאר בקליפ של משינה
באודישנים אשר התקיימו מדי יום/ מכל הסוגים גדולים או קטנים/ בתור דוגמנית עוד לא אמרו לה לא
להיפך, היא סוג של קישוט למרבית הירחונים
היא נסעה על פרארי כזאת אדומה/ עם נפח מנוע קטן אבל מאוד סטייליסטית/ שגם אותה היא קיבלה לא מזמן מתנה/ מחבר שעבד בסוכנות אליטיסטית
והנה אחרי האודישן לווג / היא הייתה בכוון לבראנג אפטר פרטי/ ושיר של אדל עם סנופ דוגי דוג
התנגן לאיטו בפורמט לא סטנדרטי
ופתאום לפניה ליד המרקט של אלי/ דמותו של הגבר חלפה כמו בסרט/ ובקושי הספיקה קוטובה נלי / ללחוץ על הברקס במכונית מפוארת/ מה, אתה לא רואה שאוטו נוסע?!/ היא צרחה כמו חיה שאיבדה את הדרך / ופתאום השתתקה כי בחור לפניה/ קפא באמת מפוחד, לא בערך
אלישע! הוא הציג את עצמו די בלחש/ היא מלמלה בתשובה מצטערת/ אני באה מאודישן אני כאן נוסעת/ היא ניסתה להצטדק בפניו כאילו חייבת
תשב! הוא ישב…. לאן אתה? לא יודע/ וכך זה היה ממשיך וממשיך, אלישע לא זז ./ אבל אחרי שניה בלי לחשוב ,במפתיע/ היא התעשתה ולחצה על הגז
הם טסו בעיר, במכונית עם כנפיים/ בין אלפי אנשים בלי תכלית ופנים / היא דיברה, לא הפסיקה, דמעות בעיניים/ על זה שנמאס לה מכל האיפור הזה ומכל הבשמים
שהנה סוף סוף היא פוגשת בגבר/ שלא מריח קרטיה או שאנאל/ והוא רק חשב רק על הברך של נלי/ רגלה חשופה, גרמה לו להתבלבל
גשם נבוך החל באזור הספארי / בקושי הרטיב צמחיה יבשה/ היא התמסרה אליו בתוך הפרארי/ תוך כדי צווחות וקללות בלי בושה
אבל גשם גבר ודפק בקבינה/ צבעי בוקר הסמיכו את גוונם האפור/ החברה שלה חיכו לה בבר הלימוזינה
ולו עוד יום עבודה בביוב באזור
האם היתה אהבה בין אלישע לנלי?/ האם אלוהים השאיר להם איזה סידור?/ באחד הלילות באפריל הוא יקפוץ מבניין עזריאלי/ היא לעולם לא תדע מזה / סוף הסיפור.
