אושר הוא עניין יחסי. לעיתים, נדמה לך שאתה מאושר יותר מרעך (חברך) בגלל רעתו (צרתו) איה זהבה פייגלין בוחנת את מצב היחסיות באמצעות שתי סיטואציות- האחת במתן נדבה להומלסית מופרעת, שאמורה לנקות המצפון לא בהכרח לגרום לאושר. השניה – באמצעות חברה (ג'יליאן) שהדוברת בשיר צינית כלפיה, אבל למרות שמצבה טוב בעינה משל חברתה – תמהה מדוע האושר אינו נוגע בה.
בשורה תחתונה רוצה פייגלין לומר אמת נדושה: התבוננות במצוקות של האחר, אינה בהכרח מביאה את המתבונן לתחושות אושר ואפילו לא לתובנות שהוא נמצא במקום טוב יותר. ככל שנותר הוא לשאול מדוע אני לא מאושר.
דפי הקומוניקט מתארים את "כל החתיכים אצלי" כ"להקת רוק פרועה". תקשיבו לצלילים. הכל – פרט ל"פרועה". "עדינה" הרבה יותר מדוייק. מיד טמפו מינורי, מנגינה יפה, מוסיקה הרמונית, טון נוגה שיש בו חמלה. עיבוד שמטעין במתח דק. פופ קלאסי. לאיה זהבה פייגלין יש כל הסיבות להיות מאושרת, למרות שהשיר אינו בדיוק "כל החתיכים אצלי"…

נתתי לה עשרים שקל בשטר/ היא יושבת וצורחת קללות/ אל האוויר
ועל המדינה הזאת/ נתתי לה עשרים שקל/ היא לא תקנה בזה שיניים לפה/ אבל אני קניתי לי מצפון יפה
לא צריך ללכת כל כך רחוק/ כדי לדעת
שיש לי את כל הסיבות בעולם/ להיות מאושרת/ איך זה קורה שאני עוד לא שם/ אני חושבת
ג'יליאן נסעה ללמוד צרפתית/ היא מבזבזת ת'זמן כי בחיים היא לא תקלוט/ כמה השיניים שלה עקומות/ ג'יליאן נסעה ללמוד צרפתית/ בגיל ארבעים וחמש, אין לה בעל, לא ילדים
וכמה שהיא מטומטמת/ אני מתאפקת לא לצחוק
אבל לא צריך להיות חכם גדול/ כדי לדעת
שיש לי את כל הסיבות בעולם/ להיות מאושרת/ איך זה קורה שאני עוד לא שם
אני חושבת

כל החתיכים אצלי – האלבום