אל תגידו – ויקי גורדון מי? תקשיבו. אחר כך תגידו. אני מחפש זמרות רוק לא כדי לשמש להם מפיק או אמרגן או מנטור, אלא כדי להרגיע את עצמי, שיש עוד מהזן הזה בארץ המיינסטרים, שעסוקה רוב הזמן בלמחזר.
רוק פמיניסטי טוב. דרישה מוגזמת? לויקי גורדון יש עניינים עם העזר. מונעת מיצר נקמנות, מקשר נוירוטי ונרקסיסטי ביחסים עמו. מבחינתה, זה הגיע עד טירוף. השיר מסתיים במשפט לא שגרתי: "מתוך סערה / איך הסתובבתי חזרה/ תראה אותי נציב של מלח/ מזיל דמעות מתוקות"
על הדימוי הזה אינני מוכן לעבור לסדר היום: על פי הסיפור התנ"כי – כאשר חירב ה' את סדום ועמורה בשל חטאיהם, חנן את לוט ומשפחתו, ושלח אליהם שני מלאכים, שהזהירו אותם מפני הפורענות והוציאו אותם מהערים. המלאכים גם הפצירו בלוט (ובמשתמע, בכל משפחתו) להזדרז במנוסתם, ותוך ציווי הזירוז גם הורו לו שלא להביט אחור. אלא מה: אשתו של לוט הייתה פונה תכופות בשעת הבריחה לצד העיר, תאבה לדעת, מה מתרחש מסביב לה, על אף האיסור, שאסר האל, ולפיכך הפכה לנציב מלח.
ויקי גורדון אכן משתמשת בסיפור התנ"כי בקונטקסט של הנענשת-מתייסרת, אבל "הדמעות המתוקות" מעידות כי רוצה לחזור לקשר החולני שהיה לה, מעין מלכודת דבש.
מתחילה כמעט בלחש, החיבור לגיטרות הרוק החשמליות מאיץ את המונולג הדרמטי שנישא על מלודיה מצוינת. ויקי מפעילה קול נחוש קשוח ונרגן שמתעדן במקום הנכון. רוקרית שיודעת להפוך את הטקסט שהיא שרה לעוצמתי אבל יודעת גם לעדן.