בא לכם לצאת למסע של שעתיים וחצי עם בארבי בלונדינית כחולת עין שהיא סינגרסונגרייטר מגאסטרית בארה"ב יותר ממדונה וגאגא ביחד? לפני הכל – הנני לפרסם אזהרת מסע. שלא תבואו בתלונות.
טיילור סוויט היא המאמי של האמריקנים. ילדות סוגדות לה, היא שרופה על המעריצים, מארגנת להם פגישות מאחורי הקלעים. היא הכוכבת שחיה את כוכבותה על כל הנוצץ שבה (כולל השמלות בהופעה) אבל משחקת אותה חוזרת לאדמה, כאילו להזכיר שהיא הייתה פעם השכנה שממול רק עם אמביציות בגודל גורד שחקים, ממש כמו החברה הטובה שלה, אביגיל, שלמענה חיברה במיוחד שיר. היא תפתיע את הקהל ביציאה מאיזשהו יציע ותרד אליו בהחנפת ענק כדי להגיע לבמה משנית שתוכננה מראש, וגם תחזור על הבעת ההפתעה של אני-לא-מאמינה, שכל ההופעות שלי  סולד אאוט.
תהיו איתה לאורך 13 הופעות בטור שהתחיל ב-2010, בין ובין תקבלו סרטים ביתיים מילדותה, אמא שמדברת על הכל, גם הבת (טיילור) מדברת על הכל בראיון ארוך ליד פסנתר: על הצלחה ועל אהבת עשרה ועל שירים לגיל הזה של התבגרות תמימה, משכנעת את המעריצות שכל שיר נכתב אישית עליהן.. בין הדיבורים משחילים גם קטעים מ"ג'ורני טו פירלס".
עוד לפני שהשעתיים וחצי מסתיימות, אני מרגיש פול אופ טיילור סוויפט, זמרת שנולדה להיות סופרסטאר, מגשימה את החלום במודעות מדהימה, שומרת על קור רוח, ומצליחה להיות סימפטית ואוהבת כמעט לכל מי ששותף לפרויקט הענק שלה, ממתכנן הבמה ועד הרקדן האחרון בשורה.
מוסיקה? השירים כל כך מחניפים, שהם נשמעים דומים זה לזה כמו תאומים זהים. תרצו – נדבקים זה לזה. הבעיה עם דוקומנטציה כזו שהיא שבויה חד-צדדית בסיפור ההצלחה הסלבריטאי המתקתק, אין כאן טיפת שחור, אלא ורדרד חזק עם הרבה נצנצים מוזהבים, פונה לרוב למעריצה הקטנה שמאמינה במאמיות מצליחות כאלו, שיש בהן הכל מיכולת לפתח שיחה עם מעריצה בוכיה ועד נוכחות בימתית של מקצוענית מבטן, אבל אנחנו לא ממש מתוודעים מי היא באמת. שורה תחתונה: טיילור סוויפט לא הייתה יכולה לקבל סרט פרומו מסחרי יותר מזה לקידום הקריירה שלה.

"You Belong With Me" "Tim McGraw" "Fifteen" "Teardrops On My Guitar" "Our Song" "Today Was A Fairytale" "Love Story" "Hey Stephan" "Tell Me Why" "Fearless" "Forever & Always" "Picture To Burn" and "Should've Said No."

טיילור סוויפט – קטעים מההופעה