אמילי קרפל 2

אמילי קרפל

היי פידליטי
4/5

אחרי תשעה שירי סינת'פופ מעובדים ומופקים מלוטש ומהוקצע, הגיע שיר אחד, האחרון בדיסק, אני מִדְבָּר, שהוא קודם כל שיר נפלא, ואחר-כך הפקה אלקטרונית: אמילי קרפל שרה: אני מִדְבָּר/ אך בתוכי רק מעיין נובע/ רענן ומתפרע/אני סיפור/ ובסופו יש ים של שאלות/ שאין להן תשובות". 
שיר איטי, עשן, שנסוני, קונטרסט למקצבי הדאנס האלקטרוניים הקופצניים בדיסק, עיבוד שחובר לטקסט, חובק אותו, משלים אותו, טוען באווירה, קול רך מלא הבעה שנוגע בכל מילה.
אמילי קרפל מצליחה לחבר עברית עם אלקטרוניקה קצבית בזכות הפקה ועיבודים יוצאים מהכלל של תומר אדם לנציגר וגיל לואיס. בלעדי ההפקה הזו – זה לא היה נשמע כך. ההמלצה – תקשיבו ברמקולים טובים כדי לקבל את הרזולוציה הנכונה של הסאונד. הטקסטים – שורות קצרות שמקיימות יחסים טובים עם הקצב – "קר, רע לי ומר/ דרך היום מוצאת /סיבה למחר"
וגם "אני עומדת בתור לאושר גדול/ מחכה לי בקור".  חיפושיה של קרפל אחרי האושר אינם מולידים אמירה מקורית, או תובנה ייחודית על הנושא. משרבטת מלל סתמי-נדוש באיזו מניירה נונשלנטית שמתחלפת להתפרצות צעקנית היסטרית – "איפה הוא מסתתר"? אבל השיר ("אושר") קורץ מחומרים של להיט פופ גדול.
עוברים לרחבות המועדון ב"דגל אדום". המוסיקה אינה נשמעת כ"זמן לעצור" (לעשות חשבון, לשאול שאלות) אלא להיפך – זמן להתפרק, לשחרר. המנגינה, הקצב וההפקה המוסיקלית אינם לוקחת להרהורים, כי אם לפיזוז מלהיב, מסוג השירים שקורצים לטופ של המצעדים.
אמילי קרפל אינה רק רוקדת. היא מפנה זמן לרגעי אינטימיות יפים כ"אנושי", שיר על "רגע נבדל" – "אנושי אין סופי כמו כוויה שהפכה עם הזמן לצלקת יפה לסימן" – מהשורות (טקסט) האיכותיות בדיסק. גם עיבוד האווירה מוסיף נדבך ווקאלי ייחודי.
קרפל מנסה לגעת במחאה בנושאים אקולוגיים וחברתיים. לא טקסטים שיש לרוץ לספר עליהם. "בשקט בשקט" ("במקום ציפורים יש קולות מקדח/ השקט בורח המוח צורח"…) מצליח לפחות בקופצניות הקצבית ובאפקטים להמחיש תחושת עצבנות. הטקסט של "כמו בסרטים" המתייימר לעסוק במחאה חברתית גולש למשפטים בוטים-פשטניים כמו "נמאס מכל הבהמות שישבנם נדבק בכוח לכיסא". ההפקה – בס-ליין דומיננטי והקצב האלקטרוני – הופכים אותו לאלקטרודאנס אפקטיבי. בשיר "משהו" המדבר על דחפים טרופיים ספונטיים נוכח המציאות – עיבוד הפופ אלקטרוני (מעין "אבבא" מודרנית) מצליח לחבור לתחושה התזזיתית.
בגדול – קרפל חוברת נפלא לסאונד פופ אלקטרוני, מהמעולים ששמעתי בעברית. מצד שני, לא תמיד ההפקה העדכנית צריכה להכתיב. קרפל מוכיחה בשירים אחדים כי יש אצלה אלמנטים שמגיעים לפני תכתיבי הסגנון, מה שמחזיר אותי ל"אני מִדְבָּר".

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן