בקומוניקט שהגיע עם השיר היא "נסיכת הפופ האלטרנטיבי". מאז שששמעתי את רגינה ספקטור בדיוק לפני חמש שנים בבארבי – אני מוכן לאמץ, למרות שאינני מבין ב"נסיכות פופ אלטרנטיביות". השיר החדש נפתח בצליל אלקטרוני. ממשיך בקצב דרמטי. ההמשך בהבעה, בנגינה בפסנתר הקלאסי, בעיבוד קצבי מסעיר, במתח שנוצר במהלך הביצוע. רגינה ספקטור מהזן המשובח. אגב, למי שיש אוזניים זוכרות, והיה באחת ההופעות של רגינה, יודע שהשיר הזה נמצא ברפרטואר ההופעה שלה כבר כמה שנים טובות. השיר ישולב באלבום What We Saw From The Cheap Seats, וממה שאני שומע – יש מקום לרשום את תאריך היציאה 29.5.
All the rowboats, in the paintings
They keep trying to row away
And the captain's worried faces
Stay contorted and staring at the waves
They'll keep hanging, in their gold frames
For forever, forever and a day
All the rowboats, in the oil paintings
They keep trying to row away, row away
Hear them whispering, French and German
Dutch, Italian and Latin
When no one's looking, I touch a sculpture
Marble, gold, and soft as satin
But the most special are the most lonely
God, I pity the violins
In glass coffins, they keep coughin'
They've forgotten, forgotten how to sing, how to sing
