אחרי עשרים שירים, הבנתי שאני רוצה להיות זמר. אם להיות זמר, אז הראל סקעת, תסלחו לי על ההיסחפות. לא שלא ידעתי משהו שלא ידעתי עליו קודם. הקול, החיוך, המניירות, הג'סטות, העמידה, הישיבה. טון הרגש הגואה. הכל אותו הדבר, אבל הערב בהבימה היה תזכורת לזמר הטוב ביותר שיצא אי פעם משערי כוכב נולד לדורותיו. הדגש הוא על זמר.
לא טעות: אנחנו בתיאטרון הבימה החדש והמגונדר. שישי בערב. חצי שעה לפני, הוא מגלה לי בראיון, שהפך במז"ט דוד. חצי שעה אחרי שעלה לבמה, סיפר הדוד סקעת את הסיפור הזה במשך איזה שבע דקות לקהל. משהו טוב קרה להראל סקעת, שפגשתי בחדר ההלבשה בדרך לבמה. סיפור הדוד – חי על הבמה – נשמע הרבה יותר, איך לומר – עם "בשר" כולל פירוט אנטומי על הלידה (משהו עם פתיחה של אצבעות…) וזיהוי דימיון בין צווארו לצוואר הרך הנולד (שנמצא בניו-יורק), ובכלל הוא גילה, שהשמועה שהוא רוצה חמישה ילדים – אכן נכונה.
הראל סקעת צודק: מה אתה בא לראיין זמר לחוץ לפני בכורה, ועוד באולם החדש של הבימה. מחייב, מלחיץ, וגם גילה אלמגור נמצאת בקהל.
התכנון היה שהקהל יקום על רגליו בשיר המסיים, המאה ה-21, אבל גם האכסנייה המכובדת של התיאטרון המחודש לא עצרה את הבת והאמא שלה להגיע כבר בשיר הארבעה עשר או החמישה עשר לטווח נגיעה מהזמר. מבחינה זו, יש כנראה בשורה לסקעת: פער גיל המעריצים מצטמצם.
מה חדש אצל הראל סקעת? אז זהו שאין לי ממש בשורות על "סקעת החדש". שום מטמורפוזה סטייל נינט טייב לא עברה עליו, וכנראה ימשיך במסלולו הזה. מה רע? לא רע. לאמריקנים יש גוש גרובן אחד שממלא איצטדיון בייסבול ענק עם אוריינטציה מיינסטרימית ממש סקעתית.
די לו שמגיע שיר רגש ולחן נוגה, שהוא טוען באמוציה סנטימנטלית מלודרמטית. קולו המצוין, רגישותו הסנטימנטלית, היכולת להעביר תחושות מאזורי הרגש העמוקים למיתרים, כל אלה מעניקים אפילו לטקסט בינוני עוצמות, והוא אפילו נחלץ משדה המוקשים השמלצי.
את "דמויות" הוא שר נפלא. מדויק. חלוקת אנרגיות נכונה. השירים החדשים עשו דרך סלולה היטב אל תוך הערב שהשיק את "שוב מאושר". דיסק חדש. "שוב מאושר", ""גיבור", "תהיה לי אהבה", "המאה ה-21" – יאוש, אכזבה, ואושר מחודש. הבנאדם אינו מפסיק לחפש חיזוקים לקיומו, ויש תמיד איזה אושר קטן בקצה מנהרת הסבל, מה שמייצר את האיזונים האלה בין דאון לאפ ביט. סקעת יודע להגיע גם לרחבות בביטים עדכניים, ולחזור לבצע עוד ביצוע חיים של "שלכת". גם הוא מבין שהשיר הזה הפך לשיר אודישונים שחוק, אבל עדיין אין מי שיבצע אותו כמו סקעת.
אחרי עשרים שירים, הבנתי שזהו הראל סקעת שהכרתי. לא השתנה לנו, אבל איכותי יותר מהסקעת של הערב הקודם, בטוח ומשוחרר יותר על הבמה, משופר יותר מבחינת התזמור והליווי, מדויק יותר בביצועים, מקצועי יותר באשר לעיצוב במה. מה עוד אפשר לדרוש מזמר?

שירים: משהו טוב עומד לקרות, עוד יאיר עלי, שוב מאושר, סוף, דמויות, בתוך, כדורי המואר, כמה עוד דרכים, ואת, משהו ממני, כמה עוד אפשר, תהיה לי אהבה, גיבור, כל הציפורים, הרוח תשנה את כיוונה. הדרן: הנני כאן, הכאב הזה, שוב, שלכת, המאה ה-21.
נגנים: יוחאי בלום – פסנתר, איתן רז – תופים, עדי הר צבי – בס, עידן שניאור -גיטרות, עופר פלד – כלי נשיפה. הפקה מוסיקלית: גל פדה

 הראל סקעת שוב מאושר – ראיון