גבע אלון – טרובדור שמגיע אלינו מנופים אחרים. לפי צליל הגיטרות, לפי הטון, לפי ההרמוניות, אלון גבע לא גר כאן. ברוחו הוא ה – easy rider שיוצא לחפש את גורלו במקום אחר.
My House Stands/in the meadow/and welcomes no one/i'm out/following footsteps/ toward the/bridge to your heart//I saw myself/on a highway/one destination/ and a one way ride/I thought you'd/never rejoin me
"ביתי ניצב בשדה מרעה, אינו מקדם בברכה אף אחד/ יוצא אחר עקבות לעבר הגשר לליבך, ראיתי עצמי על הדרך הראשית, כיוון אחד/ הבנתי שלעולם לא תצטרפי אלי" – מתוך השיר המסיים. Rock All Night. בלוז-רוק שלא יכול להגיע מכבישי ישראל. לא השיר, לא המבטא. לא המהות.
וגם "אנפות חולפות מעלי/ באור הבוקר/ צללים גדולים/ נופלים עלי/ גלים ערפיליים/ מצלצלים באוזני/ מהדהדים במחשבתי" – מתוך Grey Herons, מהשירים התחושתיים היפים בדיסק.
אלבום סולו רביעי לגבע אלון. הוקלט לייב באולפני Paco Loco בעיר קדיז שבדרם ספרד בליווי מוסיקאים מסצנת הפולק רוק האמריקאית בניצוחו של המפיק המוסיקלי תום מונהן. ניגנו איתו ג'ף היל (רופוס וויינרייט) בבס, אוטו האוזר (דוונדרה בנהרט) – בתופים והגיטריסט דן הינדמן.
In The Morning Light הוא אלבום שמביא אור מעולם אחר. סיפורים שאינם מתרחשים על הכבישים האלה, אבל מומלץ שיכנס אל אסופת הפקק הישראלי.
האלבום נפתח בצליל פולק מהסוג הפולק אלטרנטיבי – The Great Enlightment. ההרמוניות מחזירות לימי הפרוגרסיב ההרמוניים של השמונים. משהו שהוא אומר לאהובתו: "בואי לא נחכה עד השחר אהובתי, לפני שאנחנו עולים לכביש הראשי"
אמן בתנועה. יבשה וים. ב – I See The Love יורדים עם גבע אלון לנהר בסגנון פולק רוק שיוביל אל מורד אפיק המים כדי לראות האהבה שמצא.
"כאשר גשמי החורף ניתכים עלי/ את יודעת שאני עדיין בדרכי" הוא שר ב – I Wonder if she's fine, שירה ועיבוד שמהם נושבת רוח ימי פולק אמריקני של פעם. גבע אלון בטון מרוחק-חלומי, פואטי מאוד, שר מהרהורי זרם מחשבתו.
שירי נסיעה, אווירה אפרורית. מלודיות שאינן להיטים. מוסיקה מסוגננת, מז'אנר הפולק רוק פרוג ששייכים למחוזות זמן מרוחקים, מופקים בהפקה שמשדרת תחושת ריחוק מסויימת. גבע אלון אינו מנסה לסחוף רגשית. הוא מספר את רחשי ליבו. ההפקה המוסיקלית נשארה באיזשהו מחוז עבר שיתכן שלא יקרב בשמיעה ראשונה אל הטקסטים היפים, אבל בטח ישרו את רוח האווירה החלומית השורה על הדיסק הזה.
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
תגובה אחת
אלון גבע לטעמי הוא אחד מבחירי המוזיקה הישראלית כיום
הוא עומד באותה שורה עם דודו טסה ושניכם סוג של המצאה של עצמם ושל המוזיקה הישראלית גם כן
מצד שני איני מבין מדוע מבקר המוזיקה – למרות שהוא צודק כאשר הוא מבקר את במוזיקאים כשהוא טוען לצלילים שאינם מכאן או מאיזורינו או מישראל
זה אמנם נכון אבל מצד שני כב מזמן עלתה רמת האמנות כאן על כל תחומיה ובמוסיקה בפרט וגם אם זו האמת (עוד לא במלואה) יפה יהיה לפרגן מבלי לשים את מדינתינו הקטנה במקום של יותר כבוד מבלי נשימת הפחתת ערך – גם אצלינו יש מוסיקה טובה לא רק בארה"ב
דעה.
אגב אתר מספר 1 בארץ – עוד משהו טוב אצלנו !