מה בדיוק גורם לבחורים צעירים בני תרבות המערב שגדלו על רוק, פיוז'ן ושירים ישראלים לשיר פיוטים ושירים מבית אבא וסבא, ולא סביב לשולחן השבת, אלא בדיסק ותוכנית חדשים? יכול להיות שהשאלה נשאלת מנקודת מבטו (הלא מתוסכלת) של אשכנזי שלו – זה לא קורה. אפילו שירי הערש ששמעתי בילדותי לא היו ביידיש.
האחים גיא ורועי זו-ארץ שרים פיוטים ומדברים על "שורשים". יש בישראל 2012 יותר מכבוד למסורת: המקרה של יסמין וכוכבה לוי אמה, שספגו את הלדינו מאב המשפחה יצחק לוי ז"ל, המלחין, הפייטן והזמר, שהקדיש את חייו לשימור המורשת היהודית הספרדית ולאיסוף רומנסות הלדינו.
אבל מתברר שגם הדור שאינו קשור בטבורו הגיע לשירים האלה – אבישי כהן הג'אזיסט המצליח, ששר משירי הלדינו ששמע בבית אמו כמו – כחלק מפלורליזם מוסיקלי, מאוריינטציה של חבירת הג'אזיסט למוסיקה העממית.
גיא ורועי זו-ארץ פזרו תמונות מאלבום משפחתי על עטיפת הדיסק. המשפחה של אביהם הגיעה לארץ מטריפולי. משפחת אמם – מארצות הבלקן. בית אחד שמר בקנאות על מסורת הלדינו. השני – על הפיוטים. סבתא אחת מלמדת את "אדיר ונאור" השניה את "אברה טו".
הדיסק הוא איחוד משפחות. מפגש עולמות. שירי לדינו נוגעים בפיוטי בית הכנסת הספרדי של יוצאי לוב.
כשגיא זו-ארץ שר Ke Yo por ti me muero yo – "בשבילך אני מוכן גם למות" – הקהל שר איתו ויש שמחה באוויר. כשהאחים שרים "אל נורא עלילה" מאת ר' משה אבן עזרא ללחן שעבר מיהדות לוב – זו התלהבות שנוגעת בשורשי העממי בשירה מסולסלת, אשר נשמעת אף יותר אותנטית מאשר הגרסאות לשירי הלדינו. כנ"ל "אדיר ונאור"" "שערי רצון", ו"אדון הסליחות" שמסולסל במעטפת מערבית מזרחית מרגשת. ואז מגיע ה"אברה טו" בפתיחת חליל מקסימה, והרגשות גואים.
לפי הקולות והעיבודים יש כאן התאהבות עמוקה, שאינה יכולה להיחשד בפופוליזם. היא מגיעה ממקומות של אמת, וגם השיר המקורי "שבע שנים" (על רחל אמנו) של שרי זו-ארץ וגיא זו-ארץ נטמע כאן.
האלבום הוקלט בהופעה בפסטיבל האביב הבינלאומי בראשון לציון 2011. עיבוד והפקה מוסיקלית: רועי זו-ארץ.
