הופעת השקת האלבום "זוהר"

קרולינה

מועדון התיאטרון
4.5/5

זו הייתה הפקה – מהשמלה הלבנה ועד כתוביות הוידאו בסיום. רצינית הקרולינה. עקרי הבית נמצאים בתוך המסכים המקרינים מכבי ת"א במשחק מכריע באתונה. עקרות הבית מסיימות את המנות האחרונות לסדר. ובמועדון התיאטרון ביפו – כאילו כלום. כלומר – קרולינה מופיעה, וכשקרולינה מופיעה – אין מכבי ואין סדר פסח.
אתם יכולם לשאול: מה קרה? מה הביא את ההמון? האם זה האלבום האחרון, האורחים האטרקטיביים. קרולינה עצמה? הכל גם יחד? כלומר: תנו הופעה "שווה" – והקהל יצביע ברגליו, גם כשמכבי משחקת על כל העונה, ולמחרת אתם צריכים לאלתר מקום לארבעים איש בסלון.
מבחינתה של קרולינה – החג הוקדם. כלומר – החגיגה. תנו לה במה והרכב מופלא ותנאים והיא תעשה את זה.
קרולינה אינה זמרת של סגנון אחד, אבל היא מאוד מסוגננת. היא יותר זמרת של אינטואיציות, קשת רחבה מהרגאיי דרך הסול ועד לים התיכון, מאשר יוצרת וזמרת שמייצגת תרבות כלשהי. עובדה: "השנסון ללבנון", שהיא שרה סולו גיטרה בסיום, העביר לטריטוריה אחרת, מוסיקה אל-זמנית. ואז הגיעו So Far ו – Lion באנגלית, ועוד לפני כן – גרסת Soul מעמקי הנשמה ל – A Change Is Gonna Come של סם קוק במנעד שהעיף אותה למיסיסיפי. ואם סול, נשמה אז בטח – Save Me From Myself – קריאה לאל להצילה מעצמה – שילוב מעניין בין מוסיקה שחורה, גוספל + סול, אפרו וגרוב עם טוויסט מזרחי.
התכנסנו להשקת "זוהר", החדש שלה. מה הזוהר שלה? ב"חופש" היא מבקשת "רק חוכמה שקטה והסכמה/ רק אמת פשוטה ואהבה" סלואו רוק, טון נוגה, גיטרות תומכות. הטון הפנימי, טון הנשמה, אומר שבקשתה – בקשת אמת. הזוהר שלה מגיע מהחיבורים בין "צר לי צ'רלי" ל – Happiness שהיא שרה עם אברהם טל ו"אף אחד לא בא לי" שהיא עשתה עם דודו טסה, וגם "הבלדה על אביר החופש ובת גלים" שחיבר אליה את אורי בראונר כינרות, איש בום פם, המפיק המוסיקלי של האלבום, מי שאחראי יחד עם קותי, שישב מאחור ליד הפרקשנס, לעיצוב צליל הפופ המולטי-אתני של קרולינה. אורחים יקרים מפז לערב השקה.
ערבי השקה אינם בדיוק הופעות למבקרים Music Critics, כי מדובר אכן בסוג של חגיגה, שכנראה לא תחזור על עצמה, אבל במקרה של קרולינה, כל ערב, נדמה לי, הוא סוג של חגיגה. בנובמבר בשנה שעברה, שמעתי אותה ב"הפסנתר מארח" בסוזן דלל. כתבתי אז, ותרשו לי לצטט את עצמי: היא עשתה לי את זה שוב. השחקנית פגשה בזמרת, הזמרת בשחקנית. נכון שניגנו לידה עלמים וגברברים, שבלעדיהם הייתה מרגישה כמו דג מחוץ למים, אבל מה הם ללא הדג הנדיר הזה.
כתבתי אז גם: אני זקוק מדי שנה שנתיים לשעה וחצי עם קרולינה. עושה לי טוב החיבור בין הנשמה שלה לבידור שלה. אז הנה, קיבלתי אותה מוקדם מהצפוי, ואין ממש תלונות. להיפך: אני מסיר בפניה את כובע המבקר, ואומר לה – חג שמח, קרולינה.

נגנים: שחם אוחנה – בס, ברק קרם – תופים, שי פרץ –גיטרה, עמרי בר –קלידים, קותי – בונגוס וטמבורין.
אורחים: אברהם טל, דודו טסה, אורי בראונר כינרות, ספי ציזלינג
שירים: חופש, הוא שלי כל כך, Bring It Put, משגע אותי, Save Me From Myself, Happiness – עם אברהם טל, אדם צובר זכרונות – עם אברהם טל, מול הים, מחמאות, A Change Is Gonna Come, אף אחד לא בא לי – עם דודו טסה, איזה יום – עם דודו טסה, אל תאחר, הבלדה על אביר החופש ובת גלים עם אורי כינרות, צר לי צ'רלי. הדרן: שנסו ללבנון, So Far, Lion.

קרולינה ואברהם טל

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. כייף לקרוא יוסי, חג שמיייח!!!
    היה ממש כייף אתמול….
    בשמחות !
    אברהם.

  2. אברהם אתה חנפן… הציבור ישפוט אותך לפי שירייך {שעד כה הם בינוניים ומטה} ולא לפי חנופה למבקר כזה או אחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות