הטון והאווירה מממשיכים את הסינגל הקודם של אמיר לביא "לעוף", אלא שהפעם הם משמשים לשיר על תסכול-דכדוך. אני נאחז בשורה "מלחמות שורפות אותי" שמשאירה בי סימן שאלה: האם הכוונה למלחמות מטפוריות או למלחמות ממש, שהרי רבים שחוו מלחמה – שרופים במידה כזו או אחרת, לעיתים קשה להם לחזור ולהשתלב בחיים – ממשיכים לנהל סוג של מלחמה ביום יום ("מתארגן לעלות על עוד סכנה").
על רקע זה – העיר נראית קרה, הבנאדם מרגיש אבוד על הבר, ללא מפלט ועזרה ברחובות ללא רחמים, בטח לא מ"אנשי המשטרה", השוטים וחסרי ההבנה לבעיות של העצורים. גם האמונה באשליה מתנפצת. אמיר לביא שר את מלחמותיו ותסכוליו בטון שקט כואב, ללא דרמה, הצלילים האקוסטיים והמנגינה הפשוטה מחדדים את התחושה. המעבר לחשמלית בסיום מעצים את תחושת הטראומה. העיבוד מצליח לייצר את האווירה הנכונה ולשדר את הנרטיב האישי.