החלונות הגבוהים אולי לא ידעו שהם עושים את שיר המחאה הראשון בתולדות הרוק העברי. חנוך לווין כתב אותו כמעין פרפרזה על סיפור ילדים עממי, אבל הוא יצא נוקב ומסעיר. הקצב הואט. אפשר לשמוע טקסט. "בוא חייל של שוקולד/ בוא אלי אל המשלט/ שב תנוח אל תירא/ ותשוב לעפרך". החיילים של חנוך לווין הם יצורים שווים בין שווים – בדבר אחד, שהמוות שלהם קצר. שיר שקט, טון קודר של הבריטון של אריק אינשטיין. זה מחלחל.
בוא חייל של שוקולד
בוא אלי אל המשלט
שב תנוח אל תירא
ותשוב לעפרך.
הטבח מגיש בשר לרב הטבחים
רב הטבחים מגיש בשר לתותחים
כל האנשים אחים מתחת לפרחים
רועמים התותחים הילדים בוכים.
בוא חייל של שוקולד…
אחי איש אמיץ היה על משמרתו נפל
חדרי ליבו פתוחים עכשיו לעשב ולטל
היה לו לאחי דם אבל הדם אזל
לא ישיבנו עוד אפילו צו הגנרל.
שמאל ימין ימין ושמאל הגדוד הולך ושר
החיים מסורבלים המות הוא קצר
כל הגדוד הולך אחר עורפו של הרס"ר
הרס"ר גם הוא הולך בדרך כל בשר
