הבעיה בשיר הזה, שנוצר עבור פרויקט "הקול עוד נשאר 2012", שירי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שאם אינך מכיר את הסיפור המדויק שמסתתר מאחורי המילים – לא תגיע לחוויה הרגשית, שהניעה את עידן עמדי ליצור אותו. נכון, מאחורי כל שיר קיים איזשהו סיפור אישי ,שמניע את כותבו – אלא שכאן מדובר בסיפור ספציפי שהגיע לידיו של עמדי  – סיפורו של הרב לאו, ניצול מחנה בוכנוולד (שעל שעריו נכתב "כל אדם לגורלו") שכתב את "אל תשלח את ידך אל הנער" – סיפורו של אברהם אליהו ז"ל, חסיד גור שעודד יהודים שנשברו בדרכם לעבודת הכפייה. עמדי ניסה לחבור לסיפור, לסגור איזשהו מעגל בין "אל תשלח ידך לנער" ובין הווייתו העכשווית.
מקריאת השיר עצמו – אכן לא אפשרי להבין במה מדובר. המוסיקה, הטון הקצב הם עידן עמדי המלודי והקצבי שאנחנו מכירים במיטבו, כלומר שיר פופ דרמטי קליט, שמעורר ריגוש גם בלי שנרד לסופו, אלא אם כן יש בידכם מידע מוקדם שעשוי להעצימו, כי בסופו של דבר עידן עמדי מגיע ממקום של הזדהות אמיתית, שמייצרת את ההתפעמות המוסיקלית הזו.

יום ראשון בבוקר/שוב אני נזכר/בעליות לירושלים,/קצת מתחיל להיות לי קר/אני חושב על המילים/שעל שער הברזל/כבר עברו שנים מאז/תמיד אני זוכר…
יום ראשון בבוקר/וקצת קשה לנשום/כשריח העשן/מעלה בי נשכחות/מהעיר הישנה/מבית הכנסת הגדול/מהילד הקטן /מציץ מהחלון..
וכולם מספרים,/על אברום הגדול/שאם ובמקרה תמעד,/אז הוא ירוץ/ויגרום לך שוב לעמוד,/הוא נחל מתגבר/שומר הנשמות,/כשכולם נופלים למטה,/איך אתה ממשיך לצעוד?
יום ראשון בבוקר/שוב אני נזכר,/אני עומד על יד נפתלי,/מתפללים על המחר/אני נושק לאבנים/שמבטיחות גם זמן אחר/עם כל רגע שנגמר/מרגיש חופשי יותר..
וכולם מספרים/על אברום הגדול,/שאם ובמקרה תמעד/אז הוא ירוץ/ויגרום לך שוב לעמוד/הוא נחל מתגבר/שומר הנשמות/כשכולם נופלים למטה/איך אתה ממשיך לצעוד?
ואני קורא עלייך/מתוך ספר זיכרונות/ואולי אתה שומע,/אולי רק במחשבות/ואם כן, אז תענה לי,/על אחת מיני רבות/כשכולם נופלים למטה,/כשכולם נופלים למטה/כשכולם נופלים למטה,/איך אתה, ממשיך לצעוד?
יום ראשון, הערב/מתחיל להחריש/בדיוק עזבנו את הכותל/צועדים בצד הכביש/הלב המרוסק,/לאט מתחיל להתחבר/את "כל אדם לגורלו" /מצליח לפורר