ג'אז במשכן

שלישיית מירקו סיניורילה מארחת את רוברטו אוטאביינו

האופרה הישראלית – המשכן לאמנויות הבמה ת"א
4/5

אפשר לחשוב כבר על דיסק אוסף: נגני ג'אז איטלקיים מנגנים שירים ישראלים. אחרי ההופעה של הפסנתרן מרקו סיניורילה Mirko Signorile, ושלישייתו יחד עם הסקסופוניסט רוברטו אוטאביינו – רשימת השירים הישראלים תפחה.
נדמה לי שכאן אנחנו מקוריים: אין מדינה בעולם שמפורגנת ככה ע"י נגנים (איטלקיים) שמעולם לא שמעו מוסיקה מקומית. מה לג'אזיסטים מארץ המגף ולסשה ארגוב ונורית הירש? מצד שני, זה נשמע יפה מאוד כשפסנתרן מוכשר ויצירתי כמירקו סיניורילה מנגן ומאלתר את "פרח הלילך". 
אבל בואו נירגע קמעה. הנגנים האיטלקיים האלה מגיעים עם מוסיקה שלהם. פה ושם שיר ישראלי לטפיחה על האגו המקומי זה בסדר, אבל להפוך את זה למגמה במסגרת סדרת הג'אז – כאן הייתי עוצר את ההיסחפות. אני יודע שהקהל אוהב לשמוע שירי מוכרים (בהפסקה שר מישהו לידי בקול בס עמוק ומזויף רת "שיר כלולות" שסיניורילה ניגן) יש בזה אלמנט רייטינגי מסוים. אגב, אני לא בטוח שפרגונים מהסוג הזה של נגנים מחו"ל הם מה שיביאו את הקהל הגדול לקונצרטים.
מצד שני – כנראה רק עם נגני מיינסטרים כמו סיניורילה אפשר ללכת על שירים מהשירון הישראלי. הוא נגן פתוח, ורסטילי, שמתאהב בקלות בשירים והולך על אינטרפרטציות גם לשיר אידי, גם ל- Tears Fo fear. הוא מנגן מלודי, הזכיר לי את הנגינה של עילוי איטלקי כמו Enrico Pieranunzi בקווים המלודיים היפים, ביכולת ההמצאה באלתור. פסנתרן-פסנתרן. פרמייר ליג . הדוגמא הבולטת בערב – "קלסידרה" ("שעון החול") מהאלבום האחרון שלו.
גם רוברטו אוטאביינו, Roberto Ottaviano , נגן הסופרן סקסופון יליד בארי, שעלה לנגן עם השלישייה של סיניורילה בחלק השני של הערב, אינו בדיוק אוונגרד ג'אז. גם הוא הולך על ג'אז מיינסטרים. צלילים של bel canto . גם אצלו המטרה להגיע לאיזשהו איזון רפרטוארי שיענג את המאזין שמחפש "ג'אז קל" להקשבה בתמהיל מחניף. גם אוטביאנו הצטרף לשלישייה של סיניורילה למבחר שירים ישראלים, וסיים איתם בבלדה, למעשה הסטנדרט הכי מנוגן בכל הזמנים – "ראונד מידנייט". 
וגם אם הג'אז ששמענו ענוג ומתקתק, עדיין תענוג לשמוע את סיניורילה ואוטביאנו מגננים. איך לתאר את מה שהאוזניים קלטו: קל, פשוט אבל מאוד מהוקצע, מלוטש, רב דימיון.

נגנים: מירקו סיניורילה – פסנתר, ג'ורג'יו וונדולה – קונטרה בס , פאביו אקרדי – תופים , רוברטו אוטאביינו – סקסופון סופרן
רשימת שירים: סט ראשון: viola, monadi, un passo dopo l'altro, canto de Estrada, clessidra, tra luci e stele, piccoli labirinti, פרח הלילך, שיר כלולות סט שני: golfo mistico, כשאור דולך בחלונך, שיר ללא שם, for a film, הדרן: donna donna, shout, round midnight

שלישיית מירקו סיניורילה קטעים מההופעה בבית האופרה בת"א

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

6 תגובות

  1. מינונים?
    השנה עד עכשיו התקיימו ארבעה קונצרטים.
    1) ג'ושוע ברקסטון עם טוני פאנצ'לה טריו. לא נוגנו קטעים ישראלים.
    2) קני בארון טריו- לא נוגנו קטעים ישראלים.
    3) בולאני- כהן- מור- נוגן קטע ישראלי אחד. (השמלה הסגולה).
    4) סיניורילה/ אוטאביינו- נוגנו ארבעה קטעים.
    עם חמישה קטעים בארבעה מופעים זה מינון גבוה לטעמך אנחנו חלוקים בדעותינו קשות (זה מותר ואפילו רצוי).
    ואם כבר דיוקים- סיניורילה ניגן אתמול פרשנות לtears for fears ולא דפש מוד.

  2. לניצן,

    אין לי בעיה עם הנגינה של נגני הג'אז האיטלקיים. אני בטוח שהם מתענגים על השירים הישראלים. הם גם מנגנים אותם עם הטאץ' המיוחד שלהם שהוא נפלא באוזני. הטיעון שלי – נוגע למינונים.

  3. היי יוסי,
    תודה על הסקירה.
    לגבי השירים הישראלים, אני רואה בזה הרבה מעבר ל"פירגון" עבור הקהל או עניין "רייטינגי"- (ג'אז ורייטינג לא ממש מצטלבים כמו שאתה בטח יודע).
    אני רואה בזה הזדמנות לחבר בין אומנים נדירים למוזיקה נפלאה שאין סיכוי שהם יכירו אחרת.
    במבחן המציאות, לפחות לטעמי, זה עומד יפה ומה שבטוח, האומנים באים לזה ברצון- שאל את מירקו ואוטאביינו (שביקש אפילו תרגומים מדויקים לשירים שאותם ניגן).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן