שלמה גרוניך מספר כי השיר הצית אותו, דווקא משום שהוא – כמי ששייך למשפחת השכול (אחיו נפל ב-73) לא רצה ללכת על שיר עצוב וקודר. חיפש להתעלות מעל השכול. השיר יפה בפשטותו. עשר שורות של תמונת טבע שהכותב (שלמה בריילובסקי) מכניס את עצמו לתוכה.
המנגינה מחזירה לימי השבעים, למנגינות הקסומות של גרוניך, שמצליח להביע בצלילים את הריחוף בבוקרו של יום, כשהוא מפליג למרחקים שהשיר מצייר, מעניק למילים נדבך תחושתי יפה, שיש בו גם מן הנוגה, גם מן המשתאה וגם מן הערגה. בטונים הגבוהים, בעיבוד לפלוגלהורן – השיר ייכנס למשפחת הקלאסיקה של גרוניך – עם או בלי קשר לפרויקט שלשמו נוצר – הנצחת הנופלים באמצעות שיריהם.
הבוקר
שוב דמו העצים
למפרשים
והאדמה
היתה גלים
ואני הייתי שט,
מפליג למרחקים
על גב חלום
שעוד מעט תגרשהו
השמש העולה.
* שלמה (שלוימיק) בריילובסקי נולד וגדל בנתניה. הוהיה חבר "מכבי" ונמנה עם השחקנים המצטיינים בקבוצת הנוער של נבחרת הכדורגל של "מכבי" נתניה.
את זמנו הפנוי הקדיש לכתיבת שירים ולצילום נופי הארץ. שלוימיק גוייס לחיל השריון בשנת 1964, ובהמשך דרכו הצבאית יצא לקורס קצינים. הוא השתחרר כמה חודשים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ונקרא לשירות מילואים עם פרוץ הקרבות. שלוימיק נקרא שוב למילואים במלחמת יום הכיפורים. הוא נפל בקרב הדמים בצומת "טרטור לכסיקון", בסיני במערכה שהובילה לצליחת התעלה.
