דנה ברגר בחרה להפוך את סערת הנפש שבין מציאות להזיה למלודרמה שעולה ומטפסת לשיא. השאלה הנצחית והלא פשוטה: האם זו המוסיקה שהטקסט (הלא מוסיקלי) המתין לה? יזהר פרונט השתמש בז'רגון צבאי כדי לתאר הזיותיו הקשות: "טעונים חומר נפץ", "אני מעכב אותם בשער בבדיקה שגרתית". המילים טעונות במטפוריקה של פורענות נפשית בשער – חלומות מתפוצצים, רוחות משטמה מקפיאות.
ברגר ניסתה "להסתנן" אל תחושותיו של הכותב ולהפוך השיר להתרחשות רגשנית באמצעות עיבוד "גדול". הקצב משתנה, הדרמה נבנית בהדרגה, מן השקט אל הזעקה-סערה, אל המלודרמה, אל שיא ההזיה, הטקסט נטען בתחושת האסון בשער (אפקט האזעקה בסיום) ואחרי הכל, הייתה ש לי תחושה של יתר בומבסטיות באינטרפרטציה הזו.
חלומותַי טְעוּנים / חומר נפץ./ אני מעכב אותם בַּשער,/ בִּבְדיקה שגרתית,
אולם הַהִסתנְנוּת/ היא בלתי נמנעת./ אני לבדי,
איני יכול לעָכֵּב/ את כל חלומותַי ;/ הם מתפוצצים בְּנִשמתי,/ וְנִבְעִים סדקים.
נפשי פרוצה/ לְרוּחוֹת מַשטֵמָה מקפיאות.
/ וַסַת החום משוּתק,/ זה שנה וּמשהו.
הטכנאים שובתים,/ זה שנה וּמשהו.
עיבוד: אלעד אדר, מאיה בלזיצמן, שני (ניקי) מייבר, עמוס בן דוד, דנה ברגר הפקה מוסיקלית: עמוס בן דוד
* יזהר פרונט נולד וגדל בחיפה. בשנת 1974, כשהיה בן 15, נפטר אביו, ויזהר גדל כבן יחיד לאמו, מרים פרונט-שליט.יזהר למד בבתי הספר "אהוד" ו"הריאלי" בעיר, במגמה הביולוגית. הוא הרבה לעסוק בספורט, ובעיקר בשחייה. מכריו הניחו כי ימשיך את דרכו של אביו, יעקב, ויהיה רופא.
בשנת 1978 התגייס לצה"ל, ושירת ביחידת המחשוב ממר"ם. הוא נהרג יחד עם חברו, דוד קאי, בתאונת דרכים, בדרכם חזרה מחופשה בסיני. לאחר מותו הוציאה אמו הוציאה לאור ספר משיריו.
