Different Pulses

אסף אבידן

מילים ולחן: אסף אבידן. עיבוד: אסף אבידן ותמיר מוסקט
5/5

"חיי הם כפצע שאני מגרד כדי שאוכל לדמם / מקיא מחדש את המילים שאני כותב כדי שאוכל להזין / ומוות גדל כעץ שתול בחזי/ שרשיו הם לרגלי, אני הולך כדי שזה לא ינוח…
"מנסה לדחוף את הצבעים דרך הפריזמה חזרה ללבן / כדי לסנכרן פולסים שונים שלנו אל האור מסנוור / ואם אהבה אינה המפתח. אם אהבה אינה המפתח / אני מקווה שאוכל למצוא מקום שבו היא יכולה להיות… הו, בייבי אני הולך לאיבוד"
אני יודע שבלבך יש תשובה לשאלה / שעדיין איני מודע ששאלתי / ואם העץ לא שתה את דמעותי / הייתי מדמם ובוכה בשביל כל השנים / שאני לבד נתתי להם לחלוף"
אסף אבידן שר את הגיגיו בתאורים מטפוריים קשים, המשקפים התייסרותו של אדם מול עצמו בניסיון לגלות (לגרד) את מהות האהבה. "אם האהבה אינה המפתח, אני מקווה שאוכל למצוא את המקום שהיא יכולה להיות בו"… החתירה של אסף אבידן לעשות אמנות ייחודית וצרופה מקבלת ממד מאוד ייחודי בשיר הזה, שאין לתחמו בז'אנר מסויים. זו המוסיקה שלו. לא בלוז, לא רוק. היא מחוברת לנרטיב הפואטי שלו, מלודית להפליא, מתעטפת באווירה מלנכולית-קודרת ועם זאת מזככת. בשנה האחרונה, מספרים לנו, עם הפרידה מהלהקה, חזר אבידן לאי המבודד, בו כתב את האלבום האחרון שלו. שם, בשקט ובמרחב האינסופי, "מתח את גבולות היצירה שלו וחקר סגנונות מוזיקליים חדשים". השירה-זעקה, העיבוד שמטעין במתח משדרים את הדחיפות של הבעת הכאב הנורא.
My life is like a wound I scratch so I can bleed/Regurgitate my words , I write so I can feed/And Death grows like a tree that's planted in my chest/Its roots are at my feet, I walk so it won't rest
Oh, Baby I am Lost…
I try to push the colors through a prism back to white/To sync our different pulses into a blinding light/And if love is not the key. If love is not a key/I hope that I can find a place where it could be
I know that in your heart there is an answer to a question /That I'm not as yet aware that I have asked/And if that tree had not drunk my tears/I would have bled and cried for all the years /That I alone have let them pass

     

Asaf Avidan – Different Pulses

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

2 תגובות

  1. אני מהשונאים. של השירים. לא הוא עצמו.
    לא באממת מרגש. מצליח פה ושם לעשות דברים יפים.
    אבל הקול שלו גם מציק לאוזן וגם השירים לא הברקה אמתית. מעל לכל- לא נוגע.

    מה אגיד לכם… דודו טסה ורועי פרייליך החדשים, נסו הרבה ותיראו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות