הוי, איזה לילה משעמם עבר על העולם ועל ההסטוריה. כמה נתן אלתרמן הבין בתקשורת – יעיד השיר הזה. לתקשורת לילה כזה הוא אסון. לילה שבו לא ארע דבר רע, שום צונאמי, שום מהפכה, העולם עדיין בריא ושלם. מוטב שישקע בתהום הנשיה של ההסטוריה. היא במילא דילגה עליו.
רוני ידידיה אוהב אלתרמן. גם בעברו – שר והקליט אלתרמן. גם בהווה – הוא כבר בסינגל הרביעי של הפרויקט האלתרמני שלו. הפעם גייס את קובי אוז לצורך השיר, ההומור והקליפ הצבעוני המאויר. מוסיקלית, זו הצדעה לשירים הישראלים של פעם – לחן, ביצוע ועיבוד – כולם נמצאים בפיפטיז-סיקסטיז. הטקסט – עדיין מדויק באקטואליותו. המוסיקה – כבר שייכת ללילות ההם. געגועים לזמרי החמישים (מהסוג של ישראל יצחקי, שמשון בר נוי) , לטנגו ההוא, ללהקות (הצבאיות) של פעם, כאילו קפא הזמן. אין בעיה להגיד אנכרוניזם אבל עם קורטוב נוסטלגי נעים. שום דבר לא קרה בלילה הזה, ממש כמו ששום דבר לא חדש לא קרה עם הלחן והביצוע האלה. חיוך טוב וחם לעבר.
חמש לפנות בוקר. קריר. / פנס נושא אור על אם דרך קפא. / כוכב נעזב עוד מאיר על העיר,/ בודד כנקודת השקפה.
פותח אדם חלונו לרקיע/ והחוצה מוציא את אפו החולם./ עף האף כיונה וחוזר ומודיע:/ העולם עוד בריא ושלם.
בלילה הזה כל דבר לא ארע,/ שום קונטיננט בימים לא שקע, / שום מפה מדינית לא הפכה את עורה,/ שום רפובליקה לא התפקעה.
ההיסטוריה דילגה על הלילה הזה/ וכותבי העיתים יזניחוהו בצל/ מתלבש האדם אט לאט כהוזה/ וחושב:- תודה לאל.
תגובה אחת
אכן טעם משובח של פעם – אפשר גם להזכיר את הלחן\ביצוע של שלמה יידוב (מהתקליט "הפעם הראשונה") שקדם לזה של רוני ידידיה\קובי אוז – שיהיו הרבה לילות כאלה!