"ילדי החוץ" מוציאים לפועל את הלחן המחניף הזה של עילי בוטנר, שממשיך בדרכו כפרויקטור של המוסיקה שלו. הפעם – פס קול של מה שנשמע סיפור טראומטי (משפחה שהתפרקה, מחלה שגדעה) השייך לעבר. האם המוסיקה מעצימה את עומק העצב והגעגוע שמשדרות המילים? – לא ממש.
הלחן היפה והביצוע הענוג של אדר גולד ואוהד שרגאי, הם "ילדי החוץ",  לוקחים את הסיפור למיינסטרים מוסיקלי יותר מזכך מאשר נוגה, מסוג שירי הנסיעה שלא ממש מכתיבים היצמדות לטקסט, אינם ספוגים בדמעות, או מבטאים שבירות, אלא עוברים דרך הפילטר המלודי החם והלוטף של עילי בוטנר וההפקה המוסיקלית הפופית הקליטה, הסימטרית והזורמת התואמת את הקונספט שמנחה את בוטנר לכל אורך דרכו המוסיקלית. אצל בוטנר, ייאמר לשבחו,  זו הקלות היותר מנסבלת להגיע אל אוזני המאזין.