בשנה שעברה עבר ג'ק וייט שני אירועים של סוף דרך. הראשון: סוף דרכו של ההרכב White Stripes אחרי שישה אלבומים. השני : סוף נישואיו ל דוגמנית והמוסיקאית קארן אלסון. סביר להניח שיהיה לו מה לספר, כי עד כה הוא לא היה בדיוק "אמן של וידויים". והנה מה שעושות הצרות. ב – Blunderbuss הוא הכוכב הראשי.
"זה אלבום שלא יכולתי להוציא עד עכשיו. אומר ג'ק ווייט. לראשונה אני מוציא שירים שאני יכול להציגם בשמי". מי שמכיר אותו מ – White Stripe יוכל לאשר שהוא צודק אחרי שיקשיב לאלבום החדש. זה אלבום סולו ראשון שמכיל כמעט את כל מה שג'ק וייט עשה עד היום, למעשה האלבום הטוב ביותר מאז Elephant של White Sripes מ – 2003, אלבום המספר כמה האהבהנ קורעת הגוף והנפש לגזרים
גם אם הוא שר-מספר על הכאב, היסורים הספקות העצמיים דברים הקשים שעבר, עדייין יש תחושה שג'ק וייט מבלה כאן, נהנה מכל רגע.
בסינגל שיצא מהאלבום הזה Love Interruption. ג'ק וייט שר: "I want love to roll me over slowly/Stick a knife inside me/And twist it all around". אני רוצה שאהבה תגלגל אותי לאט/ תנעץ סכין בתוכי / ותסובב אותו"
הביקורת מחברת את אלבום הבכורה של וייט עם גירושיו מאשתו. מילים שאומרות חבורות נפשיות. יש מי שהישווה ל – Blood on the Tracks של בוב דילן.
זה אלבום רוק. רוק מסוגים שונים. רוק אנד רול ותיק. גאראג'. גם קאונטרי רוק סטייל נשוויל. כל שיר עומד בפני עצמו. עומק, דינמיות. סאונד נקי, בהיר, ישן ומודרני. ג'ק ויייט נכון לעכשיו הוא מאוד נכון (לעכשיו).

Love Interruption