מרים בניון בודקת מערכת יחסים בהיבט רגשי ופסיכולוגי. ההנחה היא: בדרך להגשמת רצונותיה של האוהבת ("אני רוצה שתאהב אותי/ שתקלף ממני את הפחד") יש מכשולים – מהסיבה הפשוטה,  ששניהם אינם שווים בתחושותיהם – "אין ממש בהשתדלות/ אתה מחייך אני בוכה לעתים" – מה שאומר – לא הגוף הוא שבוגד אלא הראש, והפתרון הוא להרפות, לא ללחוץ, כפי שהוא  רוצה. המנגינה והקצב מפשטים את המילים לשיר נסיעה קליט, ידידותי לאוזן. מורן אהרוני שרה אותו נמוך בטון מתכוון כדי להעניק לו עוצמות רגש, אבל נסחפת למלודרמטיות יתר. לא חייבים תמיד להגיע לשיאי הרגש כשמבקשים להביע תחושה.
נ.ב. יש משהו משמח עד מלהיב שעמיר בניון ורעייתו מעניקים מפירותיהם היצירתיים לזמרים ולזמרות. במדבר היצירתי המקומי – זהו נווה מפריח שממה.

זה לא הגוף שבוגד זה הראש/והפחד מתהפך לעומתי/מפעילה את כל השרירים/צריך להפחית מאמץ, אני חושבת/אין ממש בהשתדלות/אתה מחייך אני בוכה לעתים

אני רוצה שתאהב אותי/שתקלף ממני את הפחד /כמו שסם מקלף אחיזת עיניים/אני רוצה שתאהב אותי/שתקלף ממני את הפחד /ואתה רוצה שאני ארפה בינתיים/אני מרפה בינתיים

יש לי יותר מדי רעיונות בראש/אל תעזוב אותי כאן לבד/כל היופי נכנע מבפנים/זה לא הגוף שבוגד זה הראש/והפחד מתהפך לעומתי/אני מפעילה את כל השרירים