ותודה לפסטיבל הפסנתר מארח  2011, שהפגיש את אביתר בנאי ואביב גפן, שגילו לפתע שהם בעצם מאוד דומים למרות השונות שבניהם. כל כך גילו, שכתבו ביחד שיר. תמיד תמהתי איך שני יוצרים יכולים לכתוב ביחד גם מילים. אבל הנה – ראש אחד. במוסיקה – אני שומע יותר ראשו של גפן.
השיר מדבר על השינוי הזה – לחרוג ממה שהיית, לא להיות תקוע ב"חגיגת השפע", לגלות משהו חדש, כי לפעמים אינך מודע  עד כמה אינך חופשי בחופש הזה. זה יכול להיות חבר. זוגיות. משהו שיעניק משמעות אמיתית לקיום. יש בתוכך פוטנציאל רוחני לגלות דברים, לחולל השינוי. להסיר מסכה.
שיר פסנתר מינורי, נוגה, מאופק, תחושתי, אנושי, דואט מרכך ומזכך. פסגת המיינסטרים? – למי שמחפש הגדרות.