"אנחנו מהעתיד, היכן שהעבר הוא הווה", זה המשפט שיצא מפיו של גרג דולי, האיש בקדמת הבמה של האפגן וויגס The Afghan Whigs, להקת הפוסט גראנג' והאלטרנטיב האמריקאית המתחדשת. עוד לפני שהקהל הספיק לעכל את האתגר המחשבתי שנזרק, עבר דולי ל – Uptown Again לאחד משירי הדיכאון המאפיינים של להקת האינדי רוק המצוינת מאוהיו. השיר הוא מאלבומה האחרון 1965 שיצא ב-1998.
אנחנו בסיבוב האיחוד מחדש של ההרכב שחדל להתקיים בשנת 2000. אחד המבקרים סיכם את הערב ב – "מה שבטוח – עברה של האפגן וויגס הוא ההווה, והקטלוג הנצחי שלה – חזר לעתיד".
אנחנו ב – The Bowery Ballroom בניו יורק. האפגן וויגס הם גרג דולי Greg Dulli – שירה, ריק מקולום Rick Mccollum – גיטרה, ג'ון קרלי John Curley – בס. כמה טוב לחזור מהעבר. השנים שעברו – מייצרים מיתוס שעובד בקופות. הכרטיסים להופעה נמכרו בשניות. קהל מעורב של שוחרי אינדי, אוהבי מטאל נדחס למקום. דקלמו שירים בשירת צוותא, כאלו כל השנים האלה מאז Gentlemen של 1993 לא עברו. ההרכב שר לא מעט מהאלבום ההוא שזכה בזמנו לביקורות של ארבעה-חמישה כוכבים, שירים כמו When We Two Parted, Fountain and Fairfax וגם What Jail Is Like, כמו גם אחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה – Debonair.
האפגן וויגס מגיעה מעידן הגראנג' פאנק של התשעים (הרכבים כמו "הריפלייסמנטס", "דינוזאור ג'וניור", "מאדהאני"), כאחד ההרכבים המאתגרים, גם המוערכים ביותר ע"י ביקורת הרוק של הניינטיז. למרות שההרכב מעולם לא פרץ למיינסטרים וכבש את מצעדי המכירות של הבילבורד, הוא הצליח להפוך לקאלט ולרכז סביבו אוהדים רבים. אחת הסיבות – גרג דולי, זמר ששידר תחושות ביאוס וחרדה אמינים בשירים.

Gentelman