טקסט עפ"י שיר רוסי ישן של בולאט אוקודז'אבה מוציא את יזהר אשדות לפרויקט החדש שלו. אלונה קמחי זוגתו היא שכתבה. מהות הבחירה הזו דווקא? הלחן אינו מעיד שהייתה כאן השראה גדולה, במיוחד על רקע שירים נפלאים של השניים כמו "בכל פעם שאני מתאהב", "צילו של יום קיץ"', "איש השוקולד" ו"הירושימה שלי"
על מה השיר? הבנאדם עוצר לרגע את החיים ומתמקד בהנאת הרגע הזה. באווירה נינוחה על יין שרדונה, העולם מסביב ממש אינו מעניין אותו, וגם מי שאיתו אינה החברה שלו או האהובה שלו אלא סתם "בחורה", שאין לה זהות מוגדרת. אז לחיי הרגע המופקר הזה, שאליו נוסף "רגע קטיפה ושריפה".
חיפשתי במוסיקה את השנסון הישן והטוב הזה, וקיבלתי מחווה גרובית קצבית לשנות השישים במנגינה פשוטה המרופדת בשכבת מיתרים בסגנון של פעם, אבל נטולת קסם מלודי שיגרום לי להתחבר להנאת המבלה נטול דאגות הרגע.
לטלפונים אני לא עונה/ העולם הוא מטרד שולי/ כי את הערב אני מבלה/ עם הבחורה שלי
במדרגות קול טיפוף צעדים/ אור כבה, נקישה עמומה/ שואף מלא ריאות את ריחה החמים
ומאבד נשימה
ובכוסות ארוכות הרגליים/ שרדונה צרפתי זהוב/ ומצטלצלת זכוכית בזכוכית
שיר ילדות עולה באוב
לטלפונים אני לא עונה/ העולם הוא מטרד שולי/ כי את הערב אני מבלה
עם הבחורה שלי
היא חתול על ספה ישנה/ מוכנה להמשך ושתויה/ אני על ברכי מחפש בפינה
מוזיקה ראויה
היא מצטרפת בראש מהורהר/ אל דואט של בחור וכינור/ זה שיר אינדי עצוב/ כמעט לא מוכר
עם פתיחה בסולם לה מינור
לטלפונים אני לא עונה/ העולם הוא מטרד שולי/ כי את הערב אני מבלה
עם הבחורה שלי
ולכל שעות חיינו נוסף/ רגע שריפה וקטיפה/ חיה דו-ראשית, איש ואשה
זוג פרשים בסופה
אם זה יקרה ואם זה יכבה/ עם החשש או בלי/ את הערב הזה אני מבלה
עם הבחורה שלי
לטלפונים אני לא עונה/ העולם הוא מטרד שולי/ כי את הערב אני מבלה/ עם הבחורה שלי
