שאגיד: יצאתי מהבארבי עם צלצולים באוזניים, אבל היה שווה? אז, הנה אמרתי. כלומר: עזבו אתכם מסאונד. הייתי בהופעה של ההאפגן ויגס. האזניים מצלצלות גם עכשיו, והיה שווה. נקודה.
ראיתי ושמעתי את גרג דולי, האיש בקדמת הבמה ממרחק מטר! ולמען הצדק וההסטוריה: היו שם גם ג'ון קרלי בבס וריק מקולום בגיטרה ועוד כמה חברים שהפכו את האיחוד לאירוע רוק מודל תשעים במצב משופר.
כמה שבועות קצרים של חזרות, וגרג, ג'ון וריק מפעילים את המכונה של להקת הפוסט גראנג' והאלטרנטיב האמריקאית המתחדשת באמצעות מתופף צעיר שהוא דלק אוקטן באיכות גבוהה. והנה, ההאפגן ויגס חוזרים מהעבר. כמה טוב לחזור מהעבר.
הם פתחו ב – Crime Scene, Part One. זה הולך ככה:
Tonight, tonight I say goodbye/ To everyone who loves me/ Stick it to my enemies, tonight/ Then I disappear/ Bathe my path in shining light/ Set the dials to thrill me/ Every secret has its price/ This one's set to kill

"הלילה, הלילה אני אומר שלום / לכל מי שאוהב אותי / תוקע את זה לאויבים שלי, הלילה / אחר כך נעלם / עושה דרכי באור / מכוון המחוגים לרגש אותי / לכל סוד יש מחיר / זה נועד להרוג"
גרג דולי חוזר להרוג. יש הוכחה חיה לעוצמות האש של האיש ששר טקסטים שהם לעיתים שנאה עצמית.
Uptown Again הא אחד משירי הדיכאון המאפיינים של להקת האינדי רוק המצוינת מאוהיו. השיר הוא מאלבומה האחרון 1965 שיצא ב-1998.
Uptown again/ Nobody home/ Feelin' surrounded/ Should never left me on my own/ Remember nothing, hypnotize/ They say the eyes they never lie/ Your eyes have failed you dear, deny/ Deny, deny I know you'll try// Baby, untie me now/ I'm ready to get down/ Get down and move around/ Baby, you cry too much/ I'm tired of the sound
בצפון העיר שוב / אין איש בבית / מרגיש מוקף / לא היית צריכה לעזוב אותי לבד / לא זוכר כלום, מהופנט / אומרים שהעיניים אף פעם אינם משקרים/ העיניים שלך הכשילו אותך יקירתי, תכחישי/ תכחישי, תכחישי אני יודע שתנסי / / בייבי, שחררי אותי עכשיו / אני מוכן לרדת / לרדת ולהסתובב בסביבה בייבי /, את בוכה יותר מדי / נמאס לי מקולך.
חם בבארבי. אנחנו בסיבוב האיחוד מחדש של ההרכב שחדל להתקיים בשנת 2000. הקהל שבוי מראש. האפגן וויגס עולים מהאוב של עידן הגראנג' פאנק של התשעים (הרכבים כמו "הריפלייסמנטס", "דינוזאור ג'וניור", "מאדהאני"). אחד ההרכבים המאתגרים, גם המוערכים ביותר ע"י ביקורת הרוק של הניינטיז. למרות שההרכב מעולם לא פרץ למיינסטרים וכבש את מצעדי המכירות של הבילבורד, הוא הצליח להפוך לקאלט ולרכז סביבו אוהדים רבים. אחת הסיבות – גרג דולי, זמר ששידר תחושות ביאוס וחרדה אמינים בשירים.
לזהות את הקהל בבארבי? מי הם? קהל מעורב של שוחרי אינדי, אוהבי מטאל? גדלו על. הגיעו באיחור? לא יודע. מה שבטוח: היה דחוס. אצבעות הורמו. הפיות שאגו ודקלמו שירים, כאילו כל השנים האלה מאז Gentlemen של 1993 לא עברו. ההרכב שר לא מעט מהאלבום ההוא שזכה בזמנו לביקורות של ארבעה-חמישה כוכבים, שירים כמו When We Two Parted, Fountain and Fairfax וגם What Jail Is Like, כמו גם אחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה – Debonair.
איך סיכם אחד המבקרים את הערב הזה? "מה שבטוח – עברה של האפגן וויגס הוא ההווה, והקטלוג הנצחי שלה – חזר לעתיד". הייתי מוסיף: ההווה של האפגן מפאר את עברה.

רשימת שירים

Crime Scene, Part One
I’m Her Slave
Uptown Again
What Jail Is Like
Going to Town
When We Two Parted / Dead Body
Gentleman
Crazy
My Enemy
See and don't see
Love Crimes
66
Debonair
Bulletproof
Summer’s Kiss
Faded
Encore:
Come see about me
Fountain and Fairfax
Miles Iz Ded
Into The Floor