האיש הולך, הולך, הולך. לאן יגיע? שקט-ענוג-נוגע-לא נוגע-עוזב. מה נשמע במיינסטרים? הכל בסדר. תרגמו את השיר לצרפתית, לאיטלקית, שפות שיאהבו את הקיטש המלודי הרגשי המחניף זה. עכשיו, כשירד חזרה לאדמה מהיכל התהילה, בחר מייקל הרפז בעזרת חברו להיי-פייב, אייל שחל, לתת לרגש ללכת לפניו בתקווה לפרוץ דרך חדשה בבלדה שמתרוממת לשיא הרגש באמצעות הפקה מוסיקלית תואמת של עמית צח שהלחין. מקוריות, חידוש ראשוניות? – תשכחו. סנטימנטליות גואה נטו – יש בטונה. מה רע בסנטימנטליות גואה? מי אמר שרע, אבל כאן זה נשמע כמי שהרפז משתפך, אבל אינו יודע מהות הכאב ולאן הוא באמת הולך.
השעות השקטות/ משתקפות בחלון/ התמונות מספרות שיר ענוג/ וגם את במיטה/ מאמצת שתיקה/ואצלך לי תמיד יש מקום/ כבר לא נוגע/ ולא מוצא/ מילים פשוטות/ עד הקצה/ הרגע מתקרב/ בסוף תמיד עוזב/ כשכואב/ אני הולך הולך הולך/ אני הולך הולך הולך/ שוב חוצה לב של ים/ ועכשיו אני כאן/ השנים – הן עשו לך רק טוב/ ואצלי קצת יותר/ כשאליך חוזר/ ואיתך שוב ארצה לאהוב/ כבר לא נוגע/ ולא מוצא/ מילים פשוטות/ עד הקצה/ בסוף תמיד עוזב/ עוצר כשלא אוהב/ מעט כואב/ אני הולך הולך הולך/ אני הולך הולך הולך
צילום: קובי ריכטר
מייקל הרפז – הולך
