טונה - ועכשיו לחלק האינטרלגקטי

ועכשיו לחלק האינטרגלקטי

טונה

הפקה עצמאית
4/5

"אני עדיין טונה אבל לא, אנ׳לא יכול לחיות בתוך קופסה", אומר-מזמר איתי זבולון,  ומוסיף התפייטות לא טיפוסית: "כלוב של זהב/ ציפור בלי כנפיים/ נשבר לי הלב/ נשבר לי הזין". יצא מהקופסה? חשיבה יצירתית היא כשאתה מנסה לא ללכת בתלם, להימנע מקלישאות – מילוליות ומוסיקליות.  ראפ מקורי זה לא רק אני ואני, אלא גם אתה והם, ולא רק דיבור קצבי/ נאום/ דיקלום, אלא טקסט מוסיקלי מורכב. כוחה הגדול של תרבות ההיפ הופ הוא ביכולת שלה להשתנות ולהתחדש. בחלקים מסוימים של האלבום החדש, טונה מצליח לצאת מהקופסה, להעביר שידור אותנטי מהגלקסיה שלו.
בשיר שפותח "אין בינינו חלל" דוחס טונה כמעט את מירב שאלות מהות הקיום  כפרט וכשבט. זהו היפ הופ נוקב, אפוקליפטי באווירה, שמתאר מציאות שבה הכל הפוך/ דפוק. בשלב מסוים אתה שומע קריאות "נאציות"  מוטרפות, מהסוג שזכורות מ"החומה" של פינק פלויד.
ראפ הוא סוג של פאזל וירטואוזי של מילים, חרוזים, שפה עדכנית, בנתיב של זרם ת תודעה, כאשר המטרה היא ליצר  פסקול קצבי של הרבה "יציאות" רעננות, הברקות ותוך כדי לנסות להאיר את מה שמתחולל בראש ובבטן לא רק בקצב רפטטיבי אלא במנגינות, סימפולים, השפעות.
טונה הוא וירטואוז המילים, ולעיתים גם מצליח להשחיל ניואנסים מוזיקליים. "מיליון דולר", על הערך של הכסף ("ווט דה פאק הוא קונה?") הוא מהשירים היותר מורכבים בין ה-13 החדשים בשילוב של ראפ, מלודיה, סימפול ה"מליון דולר" של רפי פרסקי ועיבוד  אפקטיבי לחשמליות וקולות.
גם "כנפיים" – שיר על עצמו כבעל ציפיות להגיע רחוק ("רצית עולם שלם/ ניסית לעוף/ אבל אדם מבין שהוא רק אדם -/ אז הוא פורש כנפיים") הוא שילוב מוצלח של אמירה, מנגינה וקישוט אוריינטאלי שמזיזי אותך עד אולם השמחות בשילוב של גיטרות "מזרחיות", ואז מחזיר אותך לשקט של השפיות בצליל אווירה אלקטרוני ובמילים שאומרות:  "היי, זמן לקום זמן לצאת/ אין יותר משא לשאת/ איפה שהלב נקי/ שמה המסיבה נמצאת". זה מה שטונה מחפש.
ב"אורות גבוהים" (בשיתוף עם פלד) מתייחס טונה למציאות המעיקה, גם זו הפוליטית, לא סומך על אף אחד – רק על עצמו, כשהוא "טס בערפל בתוך מיליון טועים": "לך תדע מה אמיתי / בין כל הרעש, זיקוקים/ אז שוב סוגר את הפייס/ לא רואה ת׳משדר/ אף פעם לא מתייחס / למה שבנט אמר/ אחי, הלב שלי ווייז/ יש לי בבטן רדאר/ תרגיש בלב את הלייזר/ אם המסר עבר". כאן זו אינה המלודיה שמרימה את השיר, אלא יותר ההפקה שתורמת לתחושת המתח והמועקה.
המהלך הרפטטיבי הוא עדיין לב ליבו של הראפ, וטונה אינו ממציא את הגלגל כשהוא מדבר על "טונה אינטרנשיונל" שבא "לשנות סדרי עולם" על רקע שגרת "עוד יום במשרד".
טונה משתמש בעבמי"ים ובמטאורים כדי לנסות לצאת מהקרקע שלו ולמצוא את עצמו במציאות אחרת: "ד״ש לאלה שתמיד אמרו ש״זה לא סתם
הוא עוד יאיר את השמיים אם רק תתן לו זמן״/ כמו מטאור בסלואו מושן / כמו מטאור אור אור אור". אז כן, טונה עוד יאיר את השמיים, אם תתנו לו זמן, כמו מטאור בסלואו מושן. בינתיים, בכל השיט מסביב – האינדיווידואל שבו מסרב להצטרף לזרם המרכזי (רשתות חברתיות), ממשיך להתחבר עם האאוטסיידר וכל מה שהוא רוצה זה "להוציא ת׳אמת / להוציא את האמא מפתח תקווה"…
ההיפ הופ של טונה הוא מסמך של שפיות בתוך עולם כאוטי, שבו אתה שואל שאלות  מהות על הקיום בתוך מציאות שבה הכל הפוך או דפוק,  ומצליח לבדל עצמו כראפר ורסטילי ייחודי ומיוחד, שעושה שימוש בעברית לצורך שירה מחורזת מקורית ואותנטית.

שירים: אין בינינו חלל, אוח (עם אחשתיים), לא מהם, כנפיים, אורות גבוהים (עם פלד), עד הבוקר, מיליון דולר, עוד יום במשרד, עב"מ (עם רביד פלוטניק ולירון עמרם), מטאור בסלואו מושן, קלאנג (עם נורוז ומיכאל סוויסה), אנרגיה, שמבלה.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות