ravitz834-b

"באה מאהבה"

יהודית רביץ

אן.אם.סי
4/5

יענקל'ה רוטבליט שותף בכתיבת רוב השירים של אחד האלבומים היחודיים-מסעירים-דרמטיים של יהודית רביץ. הייתי אומר: מהטובים ביותר שלה, 8 שירים בלבד ורובם שירי נצח.
האלבום מתמקד באהבה – מהיבטים שונים, יחסי בינו ובינה מפרידה קשה עד נוראה ועד בדידות ביחסים עם גבר נשוי. המוסיקה נעה בין פופ קצבי טעון אווירה ומתחים, רוק ועד ליריקה צרופה, בעיבודים ובהפקה המוסיקלית של ירון בכר ביצועים של טובי הנגנים ארז נץ בגיטרות, אלון נדל בבס, ז'אן פול זימבריס בתופים.
"הוא הולך ממך" (רוטבליט) הוא שיר טעון, שמתחיל באווירה מהורהרת ומטפס לשיאים דרמטיים. יהודית זועקת את הדרמה זה יוצא מתוך בשרה.
"באה מאהבה" (רוטבליט) כאן אין טראומות אלא שמחה על בוא האהבה. יש הרבה דברים שיעידו בה. האם ניתן לבטא את טעם האהבה? לפחות מבחינת הקצב שרקח המעבד, זה משהו סוער עד גבה גלי, משהו שמזכיר את פולחני הקצב של הרכבי כלי ההקשה בשנים האחרונות בנוסח מיומנה. גם כאן זו זעקה – אבל מתוך פרץ של אושר.
"רחבת הריקודים" (רוטבליט) על ריקודה של נערה מבית טוב עם עבריין מועד, ריקוד המוגדר ע"י מחבר השיר – "מחול מסוכן". הוא אפילו מפתיע באמצע השיר במילות תוכחה כאילו מגיעות מפיו של אב מודאג : "למה לך לסבך את עצמך בחיים שכאלה", ואז מגיעה שורת המחץ – "האושר הוא הפשע המושלם", די תמוהה כאילו רוטבליט שלף מהמותן. רביץ מצידה לוקחת גם את השיר הזה לשיאי הדרמה המרגשת והעיבוד מסייע בידה. זועקת כאילו זה בנפשה.
"שירה" (צרויה להב) שיר מסוג אחר בדיסק הזה, לירי יותר, סיפור על שירה הבודדה, שחייה חידה, שומרת לעצמה את בדידותה. האשה שהיא רוצה להיות מחכה. העיבוד נתן תפקיד מיוחד לבס. הלחן מורכב, שיר להקשבה נוספת.
"שבתות וחגים" (רוטבליט) האשה הכנועה, המתוסכלת שאינה מצליחה להגשים את מאווייה ביחסים עם גבר נשוי, שממשיך לנהל חיים כפולים – היא הנאראטיב שיצר את הלחן המושלם הזה, עם מעבר קצבי מדהים ביופיו, טון דרמטי שיוצא מהלב ומהבטן, עיבוד קצבי מלודרמטי. התסכול שלה ("למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר") פורץ מכול שורה, ורביץ מצליחה להעביר את עוצמת הדראמה. מהכי גדולים שלה.
"פחד" (מילים ולחן: שלום חנוך) "שוב אנחנו נשרפים בלהבה" שרה רביץ, וזה קצב תזזיזי של מוסיקת רוק טעונה מהתקופה הרוקיסטית של שלום חנוך, על הפחד שהאהבה תיגמר. שיר של מתחים, חוסר נשימה, ולמרות הסגנון המוסיקלי השונה – הוא עדין משתלב בטון הכללי של סערת הרגשות הדרמטית בדיסק בעניין האהבה.
"סוף לסיפור" (רוטבליט) שיר בן אלמוות על האהבה ומשמעויותיה הקשות שבעטיה – כשהיא מסתיימת. שיר על סיום אכזרי – דמעות על האיפור, חיוך שנפרם משפתותיה, אורות שנאספו, כמו סוף להצגה הגדולה – אחרי שהצופים עזבו וגם התשואות נדמו. מתחילים בעיבוד המיתרים הקלאסי הסחרחר שלו שותף ירון בכרשמטפס איתה לשיאי הרגש, ומוסיף עומק ומימד דרמטי למלודרמה, ללחן ולביצוע שמתרגמים הכי מדויק תחושות של הצער. שוב מתגלה רוטבליט כמומחה לאופרות פופ ("הדמעות על האיפור, החיוך שנפרם משפתותיה) שאצלן השיר הזה הוא חלק מההצגה ששמה חיים – "כל הצופים כבר קמו והתשואות נדמו".
"עוד על אהבה" (מילים ולחן: מיקי שביב) מאוד לא "שייך" לאלבום הזה למרות שהשיר עוסק באהבה. הטקסט והמוסיקה הרבה יותר צרופים וטהורים, שפה אלתרמנית כזו,  וזוהי רביץ זכה, לירית ששרה מתוך ענווה ובלי מלודרמות ובמהלכים שרק מיקי שביב יכול להמציא. .

באה מאהבה – קיסריה 2008

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן