יהודית-רביץ-תאר-לך
יהודית רביץ צילום מרגלית חרסונסקי

יהודית רביץ – תאר לך

רביץ העבירה את השיר לחדרה - כמו הוא בוער בעצמותיה.

מילים: דליה רביקוביץ׳ לחן: דודו טסה עיבוד והפקה: דודו טסה, ניר מימון
4.5/5

ישנם יוצרים-מוסיקאים-זמרים, שנוכחותם קיימת גם אם אינם מפרסמים דברים חדשים במשך תקופה ארוכה. הנוכחות הזו היא שהופכת למעין נפקדות, כאשר לא שומעים מהם זמן רב. יהודית רביץ לא הסבירה מדוע לקחה "חופשה" משך כארבע שנים מיצירה ומהופעות. יכולות להיות סיבות פסיכולוגיות, יצירתיות ואחרות.
הגיחה הראשונה שלה באוקטובר 2020 היא עם שיר, שלא היא כתבה או הלחינה. כל הזכויות  שייכות לדליה רביקוביץ את דודו טסה, שהלחין והפיק עם ניר מימון. מדוע רביץ החליטה לשחרר סינגל ראשון שאינו שלה? האם ההזדהות עם השיר כל כך חזקה, שהיא מבטאת אותה נכון לעכשיו?
בשיר הדוברת  פונה בגוף שני – "תאר לך" – אל הקורא או אל אדם קרוב, וחושפת בפניו אירוע חריג המתבטא בתחושת הבדידות והקיפוח שהיו מנת חלקה בתקופות השונות בחייה.
התחושה עוברת כחוט השני לכל אורך השיר, והיא נמסרת מנקודת מבט מעורבת של הילדה, שחוותה את הדברים, ושל המשוררת הבוגרת המוסרת אותם. בניגוד לילדים בגיל הגן המלווים על ידי הוריהם, לדוברת לא היה כל מלווה – מלבד האבק, שנתפס כדבר מלוכלך שרוצים להפטר ממנו "רַק הָאָבָק לִוָּה אוֹתִי/ וְלֹא הָיָה לִי מְלַוֶּה אַחֵר.הוּא הָלַךְ אִתִּי לְגַן הַיְלָדִים/ וְהָיָה מְסַכְסֵךְ אֶת שַׂעֲרוֹתַי
בִּימֵי יַלְדוּתִי הַחַמִּים בְּיוֹתֵר".  כך היא הרגישה : שונה משאר הילדים, בודדה ודחויה. גם השימוש בפועל "מסכסך" יוצר אסוציאציה שלילית לפעולה שיכולה להיתפס כחיובית (פריעת השיער מתוך חיבה). גם תמונת החורף – "בִּפְרֹס עַרְסָלִים אֲיֻמִּים/ וְהָעֲנָנִים טוֹרְפִים אֶת צֵידָם", ונוכחותן של חיות טורפות – מבטאת הפחד שהתלווה לתחושת הבדידות.
היא הוזה "עַל בָּתִּים אֲחָדִים, רְטֻבִּים מֵאַהֲבָה", השונים מביתה שלה היבש מאהבה. הרטיבות היא תכונה מנוגדת לתכונת האבק היבש. בעולמה הדמיוני היא כמהה אל כל מה שהוא היפוכו של האבק.
המוסיקה היא תרגום של הלך הנפש שבשיר: המנגינה המלנכולית, שאומרת תחושת דכאון, ובהמשך השינוי הטונאלי שמבטא הכמיהה לבתים שמכילים אהבה. יהודית רביץ שרה את המשוררת כפי שהיא חשה, מחלקת את אנרגיות השירה לפי הנרטיב – משירה מלנכולית שקטה ועד זעקה חסרת נשימה. המהלך המלודי כמו גם העיבוד לפסנתר מכילים את הנרטיב הזה על גווני התחושות.
העבירה את השיר לחדרה – כמו הוא בוער בעצמותיה.

יהודית רביץ – תאר לך



יהודית רביץ – תאר לך

תָּאֵר לְךָ: רַק הָאָבָק לִוָּה אוֹתִי/ וְלֹא הָיָה לִי מְלַוֶּה אַחֵר.
הוּא הָלַךְ אִתִּי לְגַן הַיְלָדִים/ וְהָיָה מְסַכְסֵךְ אֶת שַׂעֲרוֹתַי
בִּימֵי יַלְדוּתִי הַחַמִּים בְּיוֹתֵר.

תָּאֵר לְךָ מִיהוּ שֶׁלִּוָּה אוֹתִי/ וּלְכָל חַבְרוֹתַי הָיָה אַחֵר.
בַּחֹרֶף, בִּפְרֹס עַרְסָלִים אֲיֻמִּים/ וְהָעֲנָנִים טוֹרְפִים אֶת צֵידָם,
תָּאֵר לְךָ מִיהוּ שֶׁלִּוָּה אוֹתִי/ וְעַד כַּמָּה רָצִיתִי מְלַוֶּה אַחֵר.

זֵרְעוֹנֵי הָעֵצִים שִׁקְשְׁקוּ, וּלְשָׁעָה/ נִתְאַוֵּיתִי לִשְׁכֹּן בִּיחִידוּת עִם הָרוּחַ.
לֵילוֹת רַבִּים הָיִיתִי הוֹזָה/ עַל בָּתִּים אֲחָדִים, רְטֻבִּים מֵאַהֲבָה.
תָּאֵר לְךָ כַּמָּה הָיִיתִי מְקֻפַּחַת/ שֶׁזֶּה הַמְלַוֶּה הַיָּחִיד שֶׁלִּי.

תָּאֵר לְךָ: רַק הָאָבָק לִוָּה אוֹתִי/ וְלֹא הָיָה לִי מְלַוֶּה אַחֵר.
הוּא הָלַךְ אִתִּי לְגַן הַיְלָדִים/ וְהָיָה מְסַכְסֵךְ אֶת שַׂעֲרוֹתַי
בִּימֵי יַלְדוּתִי הַחַמִּים בְּיוֹתֵר.

בִּימוֹת הַחַמְסִין הָיִיתִי מַפְלִיגָה/ עַד עִיר בִּירָתָם שֶׁל הַלִּוְיְתָנִים.
הָיִיתִי מְלֵאָה הֶפְקֵרוּת מְאֻשֶּׁרֶת./ לֹא רָצִיתִי לָשׁוּב כָּל עוֹד בִּי רוּחִי,

אוּלָם בְּשׁוּבִי הָיִיתִי כְּעוֹרֵב/ שֶׁנָּקֹטּוּ בוֹ קְרוֹבָיו הָעוֹרְבִים,
וְלֹא הָיָה לִי שׁוּם מְלַוֶּה/ וְרַק הָאָבָק לִוָּה אוֹתִי.

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. כששומעים את השיר בהלך רוח מסוים, הוא אדיר, קשה וכואב עד דמעות! המסר להורים, בבקשה שימו לב ל"ילדי הגן"! אתם המלווים! כי אח"כ, ה"תיקון" לוקח שנות דור והפצע נשאר לנצח

  2. אוי. מאיפה להתחיל מאיפה להתחיל וכמה לא נעים לפעמים (לא תמיד) לשחוט פרות קדושות ואני בכלל טבעונית אז בעיניי כל פרה היא קדושה. ובנוסף אני גם מעריצה את יודית. קשה. קשה. למרות שכאן היא לא כתבה לא הלחינה ולא הפיקה וחבל. זה לא שאני לא מחבבת את דודו טסה אבל כאן זה לא הצליח לו. היה מאולץ. נורא. "באגרת אל הילדים" למשל של המשורר ששכחתי את שמו כרגע השידוך של שניהם פעל כנס משמים והיה פשוט מעורר התפעמות.
    מובן שהטקסט מדהים ואיך לא זו הרי דליה רביקוביץ' ובשיר שלא קראתי מעולם. עטיפת הסינגל מדהימה ביופייה וכל כך מתאימה. אבל זו דוגמה של טקסט משוררי שהיה צריך להניח לו בתוך ספר ולא לתת לו חיים חדשים בעזרת לחן.
    יודגש כי זה אינו שיתוף הפעולה הראשון של רביץ עם טסה. כבר היה לה סינגל שהוא כתב והלחין ושניהם בצעו יחד.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן