מתוך ים הסופרלטיבים שהעריפו על דני סנדרסון, אנפה את העיקר: האם שמענו גרסאות כיסוי מיוחדות לשיריו? ברוב המקרים – כן. אהבתי את גרסת הבלוז רוק של כרמי גלסנר ל"ערב אבוד". סנדרדון עצמו שותף לעיבוד ביעוץ ובנגינה, ורק קרן פלס אמרה משהו על המנגינה שלא הגיעה לאוזניה בשלמותה. לידיעת פלס וגם אמדורסקי: כשעושים כיסוי רוק לשיר מלודי באוריינטציה בלוז רוקית, אפשר לחרוג מעט מהמלודיה המקורית. פלס טענה נגד עודף החופש שגלסנר לקח על עצמו, אבל זה בדיוק מה שעשה את הקאבר למעולה. בגרסת כיסוי טובה לא חייבים "לכבד את המנגינה" בשלמותה. אגב, אם פלס לא אהבה, מדוע לא היתה מספיק אמיצה לתת "אדום" כמו שעשה אמדורסקי? "אדום" מתייחס לגופו של שיר. את ה"כחול" נתנה על איכויות הזמר לאורך התוכנית. סוג של התנצלות. לעצם העניין: האם דני סנדרסון טעה כאשר אישר את העיבוד הזה?
עומר יפת שר "ילד מזדקן" בעידון אפרורי שקט ללא "פיקים". לדנקר זה נשמע מונוטוני. אמדורסקי ולוי לחצו "אדומים" בלי שנשמעו נימוקים. נינט זיהתה בשקט שלו "משהו עוצמתי שלא התפוצץ". לזה בדיוק כיוון יפת. גם במונוטוניות אפשר לחוש בערה פנימית.
כנ"ל ניב דמירל ששר כל כך יפה "היא כל כך יפה" בסלסולים קטנים, שהאירו את ה שיר בזווית ייחודית שונה מהמקור. נינט איבדה אותו, גם לפלס הוא נשמע "מסורבל". אני גילתי אותו דווקא בביצוע המינימליסטי הזה שביטא נאמנות לסגנון. לדני סנדרסון זה נשמע קסום. אני מאמין ליוצר יותר מאשר לאמדורסקי, שאגב נתן אדום ולא נימק.
גם יהלום דוד לקחה את "מדינה קטנה" לעולם שלה בביצוע צנוע בתוספת יפה של קטע באמהרית. זה היה קאבר מוצלח במהותו – כאינטרפרטציה מסוגננת על המקור.
מה שלא קרה במקרה של הקאבר של זוהר יעקבי ל"לא יפריד דבר", גרסה שעבר לידי ולא חלחלה. שירה יפה, אבל ללא ערך מוסף פרשני , מה שהפריד ביני ובינה.
את ה"ערך" הזה קיבלנו מנופיה ידידיה בגרסתה ל"זאת שמעל למצופה", המוכר מ"הגשש החיוור". נופיה הוסיפה בית משלה לשיר, והצליחה להעניק לו ייחוד מהותי. ה"כיסוי" שלה היה משום "גילוי" של משהו חדש.
נופיה ידידיה – זאת שמעל לכל המצופה
יהלום דוד – מדינה קטנה
ניב דמירל – "היא כל כך יפה"
כרמי גלסנר – ערב אבוד
כרמי גלסנר – "ערב אבוד"
עומר יפת – "ילד מזדקן"
ניב דמירל – "היא כל כך יפה"
יהלום דוד – "מדינה קטנה"
זוהר יעקובי- "לא יפריד דבר"
נופיה ידידיה – "זאת שמעל למצופה"
