איזה משב רוח רענן עבר על השירים של אהוד בנאי. עלה על ספינה שיצאה מג'מייקה בפיקודו של רב החובל בנו הנדלר והגיעה לחופי הארץ. הסגנון – דאב. כן, כן זה הסגנון שינק מהרגאי של ג'מייקה? כדי להתאהב מחדש באהוד בנאי – זה ממש מתאים לי נכון לכתיבת שורות אלו, למרות שאהבתי למוסיקה שלו השארה נצחית וקלאסית גם ללא עיבוד – רימקס או כל טיפול אחר.
בנאי לא זמר דאב,אבל הגרוב הזה מה-זה מתאים לו, כלומר לשירים מתוך "אהוד בנאי והפליטים" שהוא בחר לעבד ולהפיק בעזרתו המקצועית של בנו הנדלר.
Dub היא תת ז'אנר מוזיקלי של רגאיי שהתפתח בג'מייקה בסוף שנות ה־60 ותחילת שנות ה־70, והיא אחד הענפים המרכזיים שצמחו מתוך מוזיקת רגאיי. הוא מאופיין בבס עמוק מאוד, ביטים איטיים יחסית, שימוש כבד באפקטים כמו אקו (Echo), ריוורב (Reverb), פילטרים וקאט-אאוטים של קולות. הוא מייצראווירה טריפית, מדיטטיבית, פסיכדלית.מדובר בז'אנר שעשה מהפכה לא רק בתוכן, אלא גם בגישה להפקה מוזיקלית, והניח את היסודות למוזיקה האלקטרונית המודרנית, להיפ הופ, ולמוזיקת האפקטים והסמפול שאנחנו שומעים עד היום.
הליין של הבאס הוא הלב של הדאב עם תחושת תנועה גלית. מעין "ציפה" מרחבית. הרבה פעמים האפקטים עצמם נהיים הכלי המוזיקלי – לא רק התוספת.
מבחינת שירה – לעיתים הווקאל נדחק לשוליים או "מרוח" באפקטים. מה שברור הוא הוא שהפאוזות בין הצלילים לא פחות חשובות מהצלילים עצמם. מגלמות עומק רגשי שמושג דרך מינימליזם ואפקטים.
אהוד בנאי השתמש בעבר ברגאיי, אלט שהפעם מאמץ את תת הסגנון לשירים מתוך אלבום הבכורה "אהוד בנאי והפליטים" (1987) שהפך לאלבום אייקוני, פורץ דרך ורב השפעה על הסאונד והפסקול הישראלי. הוא עושה זאת באמצעות המפיק המוסיקלי ואשף הבס בנו הנדלר (ברי סחרוף, בלקן ביט בוקס, תומר יוסף) שלא רק צלל לעומק האלבום, אלא גם ניצח על חבורת נגנים מהשורה הראשונה כדי להוסיף את כל הצבעים שהדאב מבקש – ספי ציזלינג – חצוצרה, אייל תלמודי – סקסופון, ירון אוזנה – טרומבון, מיכאל אבגיל – תופים וכמובן בנו ואהוד עצמו. בנוסף – הופעת אורחות משפחתית של קולות הנשים לבית בנאי; אודליה, מרים-חווה, איילה וזוהר.
אל העיבודים וההקלטות החדשות, הוסיף אהוד בחלק מהשירים ("עיר מקלט" ו"ממשיך לנסוע") טקסטים חדשים, המשקפים את החוויה שלו (שלנו) בנקודת הזמן הנוכחית וקריאה לשינוי, ריפוי ותיקון.
דאב בהחלט מתאים לשירים של אהוד בנאי, במיוחד בשירים המדיטטיביים, הרוחניים או הנדודים.במיוחד אלה שנשמעים עיבוד חכם, נאמן לרוח השיר ולא רק גימיק של סאונד.האלבום החדש כולל הקלטות ועיבודים חדשים ל 8 שירים שהופיעו באלבום "הפליטים" המקורי + טרק בונוס – "מתחיל להתעורר".
התוצאה מענגת בעליל בזכות הגרוב הנפלא. זה לגמרי משהו שיכול להרגיש כמו מסע מוזיקלי־רוחני בין מוסיקת המדבר הישראלי לג'מייקה.
*** אהוד בנאי: "בתחילת שנות השמונים התוודעתי אל סגנון הדאב, שהוא מעין בן דוד של הרגאיי. אהבתי את הקצב המונוטוני, את ההרמוניה המינימלית, האפקטים, מרחב השמיעה החללי, מרחב הזמן. אהבתי במיוחד את סגנון הדאב-פואט של המשורר לינטון קוואסי ג'ונסון. המוזיקה הישראלית הייתה אז עתירת אקורדים, וחשבתי שיהיה מרענן להביא סגנון אחר. התחלתי לכתוב שירים בשני אקורדים ודמיינתי שאלבום הבכורה שלי יהיה באווירת הדאב. אבל המוסיקאים שעבדתי איתם, עובד אפרת ויוסי אלפנט, אמרו שאין להם מושג איך עושים דאב ושעדיף ללכת לכיוון של רוק. כך היה.
חלפו השנים, כתבתי את "מתחיל להתעורר", שיר דאב, ופניתי לבנו הנדלר, שהוא דאביסט בעומק נשמתו שיפיק את השיר. במהלך העבודה סיפרתי לו ש"הפליטים" היה אמור להיות אלבום דאב. בנו הנפלא האזין לערוצי ההקלטות הישנים של אלבום הפליטים, ובהשראתם הפך את השירים לשירי דאב, עם עושר קליידוסקופי של צלילים וכוונה רבה. מי שהיה שותף לרעיון ותמך בו מאוד הוא איש הסאונד הנהדר שמלווה אותי כבר שנים רבות, נאור בן מאיר."
אהוד בנאי ובנו הנדלר פליטי הדאב – עיר מקלט
