אחרי My Fair Lady, המנה הראשונה המצוינת בערב הג'אז שהוקדש למחזות זמר במרכז המוסיקה ת"א-יפו, קיבלנו את סיפור הפרברים (West Side Story) שהלחין לאונרד ברנשטיין למילים של סטיב זונדהיים. אותו הרכב, אותה זמרת – נעה לוי, שנשמעה כאילו השירים האלה נתפרו
המחזמר גבירתי הנאווה – My Fair Lady מאת לרנר ולואו נחשב לאחת מאבני הדרך של המיוזיקל המודרני. הסיפור מבוסס על המחזה “פיגמליון” מאת ג׳ורג׳ ברנרד שו, ועלה לראשונה בברודוויי בשנת 1956. מאז הפך לאחד המחזות המבוצעים והמצוטטים ביותר בעולם. עיבודי ג’אז למחזמר
זה נשמע נקי ופריך כמו הקלטת אולפן, אלבום שלוכד את כל האנרגיה של ההופעה שנערכה במאי 2000. התקליט הזה הוא תוספת נהדרת לאוספי ג'אז לטיני, או בסיס להתחלה. הנגנים ארתורו סנדובל (חצוצרה) וצ'יק קוריאה (פסנתר, פנדר רודס) מובילים את אחד
נחזיר את מחוגי הזמן לאחור לפסטיבל ג'אז תל אביב 2009 למופע השלישייה שלהפסנתרן ג'ורג' קייבלס יליד ניו-יורק עם הבסיסט המעולה דוויין בורנו ועם הכוכב העולה אז בשמי הג'אז הישראלי, המתופף הצעיר אמיר ברסלר, קייבלס (יליד 1944) נחשב ל״מוזיקאי של מוזיקאים״, וידוע בזכות הסווינג
בלי שזה הפך שיחת היום בפסטיבל הג'אז (כי דיברו רק ג'יימס קרטר), אפשר לציין עובדה אחת: החצוצרן ג'רמי פלט החזיר את הג'אז לפרופורציות האמיתיות האותנטיות הראויות לו, כלומר – הדבר האמיתי. ואם פסטיבל ג'אז בינלאומי, סמנו אותו על מפת הג'אז לשנים
אם ג'יימס קרטר נסק לפסגת הוירטואוזיות של הג'אז בערב של פלא אנושי, בעל כושר טכני מדיהם , באו האול סטארס והחזירו את הג'אז למימדיו הישנים והטובים. סוג של ועידת פסגה של מאלתרים שבאו לנגן ביחד, בלי להבליט איזשהו ענק ג'אז,
אחרי ה – Blue Train נשארו להצגה השניה ארבעה נגנים לנגן את תקליט הבלדות של ג'ון קולטריין מ – 1963. בשנת 1962 היה ג'ון קולטריין תחת מתקפה מצד מבקרים שמרנים, שכינו את הופעותיו הארוכות והסוערות “אנטי־ג׳אז”. בתגובה, הוא נכנס לאולפן
ישחקו הנערים לפנינו. ישחקו לפני אלי דג'יברי. הוא מוכן לגלות שעופרי נחמיה המתופף שלו הוא בן 19. לגבי הפסנתרן העילוי גדי להבי – סודי. לא נעים. תעשו חשבון: ב-2012 הוא היה בן 16. דג'יברי אוהב להיעלם לכמה רגעים כדי לתת
ציון 100 שנה להולדתו של ג'ון קולטריין John Coltrane הוא הרבה יותר מאירוע מוזיקלי. זו הזדמנות להכיר מחדש את אחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות הג׳אז והתרבות בכלל. אנחנו במרכז המוסיקה ביפו, סוף אפריל 2026. שישייה ישראלית למהדרין מנגנת את Blue
באחת אחרי חצות, כשחלק מהקהל התעטף במעיליו והתכונן לצאת מאולם מס. 1 בסינמטק ת"א, חזר איש ההקשה והמתופף, ניצב מלוא קומתו מול המיקרופון ופצח בשיר נשמה. הטונים, באלתור, ההבעה הגיעו מכל ישותו כאמן וכמוסיקאי. והפעם זו הייתה שירה של ממש,
כשמתן קליין שמע לראשונה תקליט של צ'יק קוריאה, הוא שמע חליל. מאז הוא מנגן קוריאה בהרכבים שונים. היצירה “Spain” היא אחת היצירות הכי איקוניות בג׳אז מודרני היא נפתחת בציטוט מיצירה קלאסית: קונצ'רטו דה אראנחואס של חואקין רודריגו. למה זה מיוחד?
ג'אז איטלקי הוא אורח קבוע בסדרת הג'אז במשכן. מה זה ג'אז איטלקי? הפסנתרן סטפאנו בולאני אמר לי פעם שהוא לא מכיר יצור כזה. בשביל בולאני – ג'אז הוא שפת החופש. האימפרוביזציה מאפשרת לעשות כול מה שבא לך לעשות – ישן, חדש, פופ, אוונגרד, סולו
להגיד על אל דימיולה שהוא וירטואוז – זה כמעט באנאלי, אבל הנה מגיע המופע הזה (מרץ 2007) ומתברר שאי אפשר שלא להוציא עוד פעם קריאת התפעלות. מדובר ברמות נגינה לא אנושיות כמעט. דימיולה גם דאג שיהיו לצידו הנגנים שאיתם הוא
זה היה ערב של מחוות. שלישיית ריצ'קו – בצעדי ענק של הפסנתרן אוסקר פיטרסון. אנני סאליק – בצעדיה של הדיווה, הכהנת הגדולה של הג'אז – אלה פיצג'ארלד, פול קלר נגן הבס, הזכיר את אדי היגינס, איתו הופיע כאן בביקורו הקודם בישראל.
תוכננה הופעה אחת של מרינה בפסטיבל. הטלפונים צלצלו בלוחצת. הודיעו שהכל סולד אאוט. איך מתגברים על הלחץ? פותחים הופעה שנייה, שישי אחה"צ. תוך דקות – כל הכרטיסים, נו הבנתם. מה? מה קרה? אני הגעתי להופעה של שישי בלילה להבין על
המשך מסע ההתעוררות של הפסנתרן אוריאל הרמן הגיע לסוזן דלל, "אולם ירושלמי". האלבום המצוין השאיר את רף הציפיות גבוה. תקציר הפרק הקודם: Awake, אלבומו השני של אוריאל הרמן, הוא מסע של כ-52 דקות, בו נע היוצר והפסנתרן בנתיבים שונים של ג'אז
האלבום Forever Yours (The Farewell Performance) של צ'יק קוריאה הוא אחד המסמכים המוזיקליים המרגשים של סוף דרכו האמנותית. זהו אלבום הופעה חיה שמציג את קוריאה בשיא הבשלות המוזיקלית שלו – שילוב של וירטואוזיות פסנתר ורוח יצירתית בלתי פוסקת. האלבום הוא
מסוג האירועים שבסוף הערב עולה המחשבה: מה היה קורה אילו הייתי מפסיד, ועוד מישהו שאל אותי – לא נשארת לכוכב נולד? אפילו עברה תחושה של כמה טוב שלא. צ'יק קוריאה בפסנתר, מירוסלב ויטוס בבס, רוי היינס בתופים. מי שאוהב ג'אז
יום הולדת 70 היתה סיבה למסיבה לאחמד ג’אמאל באולימפיה בפריס, מהפסנרנים היותר משפיעים על סצינת הג’אז המודרנית. החברים שעלו לנגן מצויינים: ג’ורג’ קולמן בסקסופון טנור בצליל כמו-קולטרייני בשרני, אידריס מוחמד שעל התופים, ג’ייימס קאמאק בבס. בין 6 הקטעים 4 סטנדרטים
Bring Them Home – היא יצירה שנכתבה בעקבות זוועות השבעה באוקטובר ומבטאת כאב, תסכול וזעם. זוהי זעקה מוזיקלית הקוראת להשבת החטופים והמפונים אל ביתם. החיבור בין רביעיית אלי דג'יברי (הרכב ג'אז מודרני) לבין רביעיית מיתרים קלאסית הוא מיוחד משום שהוא מפגיש
לי קוניץ העיר למישהי שישבה לידי בשורה הראשונה על שלא מחאה כפיים אחרי סיומו של קטע. קוניץ לא כעס. הוא היה משועשע, או נראה כמי שמחפש דרך לשעשע עצמו. אפילו שרק "שריקה פושטקית" כמו בשתי אצבעותיו אל הקהל. אחרי כל
לא לכל זמר חוגגים יומולדת 110. פרנק סינטרה חריג. למעשה, אצל סינטרה אתה מחפש תירוץ לנגן את שיריו, כי הוא אחד ויחיד לנצח, ואני יכול להבין למה זמר כמוהו הוא הלחם והחמאה לתזמורת כמו תזמורת הג'אז הישראלית, שגייסה את אלרן
שיתופי פעולה בין ענקי מוסיקה שנראים מצוין על הנייר, לא תמיד מוכיחים עצמם בפועל. להיפך: הם יכולים להתברר כמגלומנים וחסרי השראה. אבל כשאגדות כמו הפסנתרן צ'יק קוריאה והגיטריסט ג'ון מקלפלין נפגשים, תמיד יש תחושה, שלא יכול לצאת מזה משהו רע, ויש
החיים לפעמים משעממים. אתה חייב שינויים. לצאת מהשגרה. להפתיע את עצמך. לפני איזה 14 שנה הגיע לפה הפסנתרן סטפאנו בולאני הפתיע אותנו וכנראה את עצמו כשניגן נפלא סשה ארגוב. כתבתי אז – מה חבל שסשה לא יכול לשמוע את הגרסה ל"השמלה
הצימוק המפתיע הגיע בסיום המופע של ברנפורד מרסליס: אלי דג'יברי, סקסופוניסט טנור, המנהל האומנותי של הפסטיבל, עלה להדרן לנגן עם ענק הענקים ברנפורד מרסליס, כדי להגשים חלום. דג'יברי עשה הכל בסולו שלו כדי להבהיר – כמה הוא מתרגש מנוכחות מרסליס,
דויד ברוזה אינו זמר ג'אז. ברוזה הוא אמן רב יוזמות, צבעים וניסיונות להתחדש, אבל לא אמן שהג'אז טבוע בעורקיו וביצירתו. האלבום הזה המכיל מיטב משיריו מתיימר להיות אלבום ג'אז. הוא לא. כלומר: חובבי ג'אז הרדקור לא ימצאו בו ערך מוסף
סטן גץ היה מבצע כה עקבי ובעל גוון כה יפהפה שכמעט כל ההקלטות שלו שוות ערך. שתי הופעות הרדיו שנשמעו בדיסק הזה משנת 1997 הן אפילו ברמה גבוהה מהרגיל. יחד עם הפסנתרן קני בארון, ריי דראמונד בבס, יאשויטו מורי בבס,
בשנת 2020, צ'יק קוריאה – זוכה פרס גראמי 27 פעמים, אמן הג'אז של הקרן הלאומית לאמנויות, ואחת הדמויות האייקוניות ביותר בג'אז – יצא לדרך עם סדרת הופעות עוצמתית עם כריסטיאן מקברייד ובריאן בלייד, למעשה – מה שיהיה סיבוב ההופעות האחרון
הגענו לשתי הופעות של ג'אז לטיני מנוגנות על ידי נגנים ישראלים שהוגדרו בקומוניקט שנשלח "שישיית אול סטארס ישראלית". מדובר בשני חיבורים של ענקי ג'אז למוסיקה הלטינית – זה של דיוק אלינגטון וזה של הנק מובלי. ג׳אז לטיני (Latin Jazz) הוא
ווינטון מרסליס וההרכב ניגנו במחצית הראשונה של הקונצרט יצירות שנכתבו בשנות ה-20, ואילו המחצית השנייה כללה שירים מהעשור של 1940-1950. בתולדות הג'אז, שני העשורים הללו היו בעלי משמעות רבה ועמדו בסימן של אירועים ודמויות בולטים רבים. שנות ה-20 היו עידן
