אוסף שנבנה קודם כול כדי להכניס תנועה לגוף – אבל מתחת לאנרגיה הקלילה שלו מסתתר סיפור מעניין על מסורות מוזיקליות לטיניות, על מפגש בין תרבויות ועל האופן שבו מקצבים קריביים ממשיכים להתפתח ברחבי העולם. הלייבל Putumayo מתמחה באוספים שמציגים מוזיקה
מה קרה לבבל ג'ילברטו? הזמרת בת ה-43 עלתה וירדה, ירדה ועלתה במהלך הערב כאילו מישהו או משהו ממתינים לה מאחורי הקלעים. השאירה לא פעם את הלהקה שלה לנגן. האם זוהי אותה בבל שאני אוהב לשמוע בדיסקים. על פער כזה קשה
השיר מפגיש שניים מהכוכבים הלטיניים הגדולים ביותר בעולם לדינמיקה סוחפת של משיכה ופיתוי. הקונספט סובב סביב מטפורה מרכזית: התשוקה הבוערת בין השניים מתוארת כאש שצריכה כיבוי, והחיבור ביניהם הוא המים ("Agua") שמרגיעים את הצמאון העז. מבחינה סגנונית, השיר משלב פופ-לטיני
ותעברו מיד לקטע מס. 6 ש נקרא "המטבע" או "צ’אמדה", קול גבוה שמפלח את הלב בליווי גיטרה בודדה. הקול או הלב הם של אחד ממשורריה הנפלאים של המוסיקה הברזילאית, בעל מודעות פוליטית ממדרגה ראשונה. פיוז’ן של ברזיל, אפרו ג’אז ופופ
השיר ממחיש את הכיוון העכשווי בברזיל – פאנק ברזיל Brazilian funk / funk paulista: הרבה אמנים על טראק אחד, ביט מחזורי מאוד, דיבור־ראפ קצבי, הפקה אלקטרונית שמבוססת על גרוב יותר מאשר על מנגינה מסורתית, ובעיקר תחושה של קטע שנועד להתפשט
טימבלדה Timbalada היא להקת מוזיקאים אפרו-ברזילאית מקנדיאל, סלבדור, ברזיל. היא נוסדה על ידי המתופף קרלינוס בראון והמלחין ונגן כלי ההקשה טוני מולה. סגנון המוזיקה נע בין סמבה רגאיי לאקסה, עם השפעות חזקות ממוזיקה אפריקאית.Timbalada הם חלק משמעותי מההיסטוריה המוזיקלית של
השיר How Insensitive (בפורטוגזית: Insensatez) הוא אחד משירי הבוסה נובה הגדולים והמפורסמים ביותר, שנכתב בשנת 1963 על ידי המלחין הברזילאי האגדי אנטוניו קרלוס ז'ובים (Antonio Carlos Jobim) עם מילים בפורטוגזית מאת ויניסיוס דה מוראס (Vinícius de Moraes). הגרסה האנגלית המוכרת
לרגע, באד באני (Bad Bunny) שכח שהוא לא בפוארטו ריקו ב-בטייני דסק קונצרט (**) . למרות משכנו בבניין חדשות בבירת ארצות הברית, כשהוא צבוע בחזון הקפדני של אמן אמיתי – לקחת אותך לכל מקום אחר, במיוחד למקורות האמיתיים של המוזיקה.
המוזיקה הברזילאית מורכבת ממגוון רחב של מרכיבים, המשקפים את ההשפעות התרבותיות של ברזיל: מקצבים אפרו-ברזילאים – כמו הסמבה והבאיאו, שמקורם בתרבויות האפריקאיות, מלודיות אירופאיות – השפעות מהמוזיקה הקלאסית האירופאית והפורטוגזית, הרמוניות מורכבות – במיוחד בז’אנרים כמו בוסה נובה. כלי נגינה
מה אומר הבחור לבחורה? אני לא יכול להישאר, אני לא יכול להישאר לא דקה אחת יותר איתך. סליחה אהובה. הרכבת של אחת עשרה יוצאת עכשיו, וחוץ מנשים יש דברים אחרים: אמא שלי לא ישנה עכשיו. אני בן יחיד. יש לי
הביטוי "מוזיקה היא הדת שלי" מופיע לעתים קרובות על מדבקות פגושיםשל מכוניות. עם זאת, באלבומה הרביעי LUX, הזמרת-יוצרת הספרדייה רוסליה הופכת את ההצהרה הזו להצהרה של רוחניות. הצלילים הגבוהים האופראיים של האלבום, העיבודים התזמורתיים והשימוש ב-13 שפות מוכיחים שההצהרה "מוזיקה
השיר “Maria Maria” של סנטנה Santana יחד עם The Product G&B הוא דוגמה קלאסית לשיר שמחבר בין גרוב לטיני, היפ־הופ ורגש חברתי – בצורה נגישה מאוד, אבל עם עומק מתחת לפני השטח. המוזיקה מבוססת על:גיטרה לטינית של קרלוס סנטנה, ביט
האלבום Elis & Tom נחשב לאחד האלבומים החשובים והאהובים ביותר בתולדות המוזיקה הברזילאית, וגם לאחת הפסגות של הבוסה נובה בכלל. זהו מפגש נדיר בין שני ענקים: הזמרת אליס רג'ינה Elis Regina והמלחין פסנתרן אנטוניו קרלוס ז'ובים Antônio Carlos Jobim. בשנות ה-60
הקליפ מציג את אלבום האולפן ה-49 של פרנק סינטרה שיצא בשנת 1967 המוקדש לבוסה נובה. בשנות ה-60 צבר סגנון הבוסה מעריצים בקרב קהל אוהבי הג'אז והפופ. סינטרה הקליט את האלבום עם המלחין הידוע ביותר של הסגנון אנטוניו קרלוס ז'ובים. באלבום
אמני קרוסאובר כמו שקירה, מרק אנטוניו וג'ניפר לופז מנצלים את הגל האתני העובר על העולם כדי ליצר מתכוני לטינו פופ, אבל אל אוזנינו לא מגיעים הצלילים האותנטיים הבוקעים מתחנות המוסיקה הלטיניות העכשוויות ממיאמי למונטווידאו, מבוגוטה לברצלונה. חברת "פוטומיו" היא שעוזרת
הצדעה לאנטוניו קרלוס ז'ובים ((Tom Jobim). זהו ז'ובים בקווי מיתאר מעודנים, והפעם חיבור בין משפחות המלוכה של הבוסה: פאולו בגיטרה, דניאל – פסנתר, ז'אק מורלנבאום בצ'לו ואשתו הזמרת פאולה. אני בטוח שהכהן הגדול של הבוסה היה מחלק ציונים גבוהים לעיבודים
יש מוסיקה שעושה לך חשק ללמוד שפה. איך אפשר לשחות בים המוסיקה הברזילאית בלי פורטוגזית? זה עניין תרבותי. אבל כמו שידוע, אוהבים סמבה בלי להבין על מה היא שחה. נותנים לצלילים לדבר במקומם (של המילים) זה לוקח אותנו למקום אחד:
“Revista Do Samba” הוא לא אוסף של חגיגת רחוב אלא סלון מואר באור מעומעם, אלבום של טריו שמכבד את המסורת, אבל מדבר בשפה של מאזין גלובלי בתחילת המילניום. האוסף מתמקד בסמבה קלאסית, סמבה־קנסאו, רגעים שבהם הסמבה קרובה לג’אז, לשנסון, לבוסה
Putumayo Presents:Latin Groove הוא אלבום אוסף שהופץ בארצות הברית בשנת 2002, בהפקתו של Dan Storper. האלבום מכיל מגוון שירים של אמנים שונים שמשלבים סגנונות לוואי שונים של מוזיקה לטינית – ממקצבים דרום-אמריקאיים ועד קלאסיקות קריביות, ויוצר חוויה מוזיקלית של “groove”
לורינו אלמידה (Laurindo Almeida) וצ'ארלי ביירד (Charlie Byrd), שני הגיטריסטים מליגת העל של הג'אז והבוסה נובה, מאלה שחתומים על זכויות הבאת הבוסה למערב וארה"ב, נהנים להצמיד גיטרות אקוסטיות ולהתענג על מוסיקה שהיא ברזיל ולא רק. זוהי שיחת גיטרות קלה אך
האוסף הכי מורח ומלהיב שאפשר לקבל מההיסטוריה של המוסיקה הדרום אמריקנית לשלוחותיה. מירב הסלואויים, הרומבות, המלגניות, שירים מתקליטי הויניל המתבלים והישנים, וכולם בדרך כלל חיים מחדש. אחדים מה-46 שירים מופיעים פעם ראשונה על דיסק. "חיוכים" ו",אני אשתגע" ששרה חווה אלברשטין מקבלים כאן
את הג'יפסי קינגס אתם מכירים? הם לא פה. אבל הג'יפסי קינגס היו הראשונים שלקחו את הרומבה פלמנקו אל פסגות מצעדי הפזמונים. הנקודה היא שבעולם הגדול יש עוד עשרות ומאות הרכבים מלהיבים שמחברים בין הפלמנקו הספרדי הקאטאלני (הצועני) והאנדלוסי לקצב האפרו
עוד אגיע יום אחד לברזיל. בינתיים זו המוסיקה שלוקחת לשם. 19 שירים, ואני תייר מאושר. פוסח בינתיים על התורים בנתב"ג ומטייל בין השירים. אני מאזין לאוסוואלדו מונטנגרו (בתמונה למעלה) שר O que será, והלב בוכה וזועק. איזה שיר. נתמקם על
Cuban Revolución Jazz הוא אוסף כפול בז’אנר ג’אז קובני / לטיני‑ג’אז, שיצא ב־1999, הכולל מגוון אמנים קובניים בולטים ויצירות שממחישות את העושר והעומק של המוזיקה הזו. האוסף כולל נגנים בינלאומיים מהשורה הראשונה של הלטין־ג’אז והג’אז העולמי הקובני ביניהם: אמילנו סלוודור,
פסנתרן הג'אז האגדי אדי פלמיירי הלך לעולמו והוא בן 88. לותיקי פסטיבל הג'אז באילת יש פינה חמה למי שהקפיץ את הקהל בהופעותיו האנרגטיות. פלמיירי עשה ג'אז לטיני אפרו-קובני מעולה עם נגיעה של מוזיקת פולק קובנית… הרבה יותר מעניין מניסיונותיו של
מכל המהפכות הקובניות, זו היתה התקוממות שלווה לחלוטין – אך השפעתה עמוקה ביותר. כשיצא האלבום Buena Vista Social Club בשנת 1997, מעטים פרט לקהל המומחים במוסיקה העולמית התייחסו ברצינות למנגינות המעוצבות באלגנטיות ולמקצבים האקוסטיים החמים. גם דברי השבח וההלל של
אי אפשר לשפוט / להתייחס לאלבום הזה רק על ידי האזנה לו… חייבים לצפות בהופעה החיה, היא פשוט מדהימה. אתה זוכה לחוות עוצמה רגשית כזו שמוטמעת בכל המוזיקה… אני חושב שזה מה שהופך את האלבום הזה לכל כך נהדר: הדרך
כותבים את שמו Armandinho, אבל יש לומר ארמנג'ינו. הנגן הברזילאי הופיע בעבר בישראל עם ההרכב טריו טוקאן. הצליל ששמענו בזאפה גרם לאוזן להתענג והעלה חיוך גדול על הפנים. הוא מנגן ב – גיטרה באייאנה guitarra baiana, כלי דומה לקאוואקינו בגודלו שעוצב
בוסה נובה עושה לי את זה. קסמה בעיני – אינו ידוע. הסיפור שלה מוליך לסוף שנות החמישים של המאה הקודמת. פתאום הלחנים האלה החדישים של אנתוניו קרלוס ג'ובים, שהפעימו את האמריקנים אשר אימצו אותה בהתלהבות. "בוסה נובה" מתורגם כ"טרנד חדש" או
הביקורת בעולם יוצאת מגדרה על האלבום החדש של ניטו אנטוניו מרטינז אוקסיו, הידוע בשם הבמה באד באני. הגדיל עיתון המוסיקה "ניו מיוזיקל אקספרס" הבריטי כשהגדיר את 'Debí Tirar Más Fotos', כמחולל מהפכה במוזיקת הפולק של פורטו ריקו, כמי שקיבל מחדש
