עוד לפני שניל רוג'רס ולהקת CHIC הרעידו את הופעת ה־Tiny Desk (**) בגרוב הפאנקי שלהם, האגדה המוזיקלית הציג מעין הצהרת כוונות באשר לצליל המזוהה עם הלהקה: "אם אנחנו יכולים לעשות פאנק גם כאן, אתם יודעים שאנחנו יכולים לעשות פאנק בכל
״היום״ של נועם בתן הוא שיר פופ־רוק ישראלי בעל אופי אישי, אופטימי ומעצים, העוסק בהתמודדות עם פחדים, בצמיחה מתוך משברים ובבחירה מחודשת באהבה עצמית. השיר יצא בספטמבר 2022, ובהמשך נכלל באלבום הבכורה של בתן, ״מעל המים״. הוא נכתב והולחן בשיתוף
זהו אלבום של אמן גדול שאינו מנסה עוד להוכיח שהוא מסוגל לכבוש במה, אלא מבקש להקשיב מחדש לשירים שכתב, למשמעות שצברו לאורך השנים ולמקום שבו הוא עצמו נמצא כעת דווקא הפגיעוּת האיפוק והשינויים בקולו של פול סיימון הופכים את ההופעה
דירה ריקה, חדר לבן, וילונות שחורים ליד התחנה. הוא ימתין לה במקום בו השמש לא תזרח לעולם, בו הצללים נעים מעצמם. האיש ששר – ג'ק ברוס, נגן הבס והזמר, שהלך לעולמו לפני עשור. הלהקה – "קצפת". אריק קלפטון בגיטרה וגינג'ר
ההופעה הזו היא הרבה יותר מספיישל טלוויזיוני מוזיקלי. היא למעשה מפגש בין שלושה עולמות מוזיקליים: הפרייזינג והסווינג של פרנק סינטרה, הג'אז והווקאליות של אלה פיצג'רלד, והבוסה-נובה הברזילאית של אנטוניו קרלוס ז'ובים. היא צולמה בתקופה שבה סינטרה כבר היה בשיא מעמדו
וניפגש ביוני באמפי קיסריה. יהיה סולדאאוט. מכירת הכרטיסים כבר נפתחה. אל תתווכחו עם הקונצנזוס. היתה חגיגה בהיכל. הקהל מת על שידוכים של זמרי מיינסטרים לכל המשפחה. סוג של עיסקת חבילה. כל הלהיטים. "דה בסט אופ" עם ניחוח של נוסטלגיה. אמרו
היסטוריית הרוק מלאה בהופעות אגדיות. הופעת רוק אגדית היא כזו שמשאירה חותם עמוק על המאזינים, משפיעה על דורות של מוזיקאים, ומשדרת אנרגיה בלתי נשכחת. אלה בדרך כלל הופעות שבהן הלהקה או האמן היו בשיאם – עם כריזמה מחשמלת, ביצועים ווקליים
הדבר המעניין בשירה זלוף הוא לא רק הקול שלה, אלא היכולת שלה לבנות דמות רגשית שונה בכל שיר ועדיין להישאר מזוהה מאוד. כאן היא ממצעת 3 שירים המסגרת "האקווריום" של מפעל הפיס. יותר מאשר "להראות קול"; שירה זלוף שרה כאילו
בשנת 2022, כאשר סלין דיון שיתפה כי אובחנה בהפרעה נוירולוגית נדירה חסרת מרפא בשם תסמונת אדם נוקשה (SPS), לא הייתה שום הבטחה שבת ה-58 תצא אי פעם לסיבוב הופעות נוסף. מצבה, שגרם להתכווצויות שרירים חזקות, היה חמור כל כך עד
לחזור להופעה של ברט בכרך ב-2013. זה הזיכרון שלי מהמלחין המופלא שנפטר ב-2023. היתה התרגשות. לראות את האיש שכתב את Raindrops Keep Fallin' on My Head בפעולה ועוד בשירה בציבור (בסוף הערב), ולדעת שאתה גם יכול לגעת במי שנחשב אחד
שארל אזנבור כמעט מתגאה שבעוד כמה חודשים הוא יהיה בן 90. אולי כדי להגיד: קטן עלי. הכל אצלי בסדר. אז נכון, כמעט הכל נשמר אצלו, בעיקר קול שמזנק לגבהים, כשמדובר באזנבו, הקלישאה "אגדה בחייו" אינה קלישאה. גם אם נגיד שהמוסיקה שומרת
דה ויקנד (The Weeknd) פתח השבוע את החלק האירופי של סיבוב ההופעות שלו "After Hours Til Dawn" בקופנהגן – צפו בתיעוד בהמשך. האמן הקנדי הופיע בראשונה מתוך שתי הופעות סולד-אאוט באצטדיון פארקן בליל שישי (19 ביוני), לאחר שהופיע בשני תאריכים
שנתיים וחצי אחרי "אור גדול" (דצמבר 2010) חזרתי לשמוע את אמיר דדון באותו מקום. אמרתי לו אחרי המופע, שאם היה לי מד אנרגיות, נדמה, שהמחוג היה קופץ גבוה יותר לעומת המופע ההוא. הלך משיא לשיא. הטעין כל שיר – קצבי כשקט בעוצמות תחושתיות נדירות.
האלבום הכפול נפתח במפתיע בשני קטעים אינסטרומנטליים של רביעיית סוליס מנאפולי – נעימת "אורי" וקטע שנקרא .Minuano אני מבין שעורכי הדיסק ביקשו להישאר נאמנים לסדר הקטעים של הערב (שהוקלט השנה במסגרת פסטיבל "ימי זמר" בחולון), אבל הם שכחו, או שלא, שדיסק הוא
רגע לפני יציאת האלבום החדש Foreign Tongues, קיימו חברי הרולינג סטונס The Rolling Stones אירוע יוצא דופן בלונדון: הופעה אינטימית במועדון קטן כחלק ממסיבת האזנה חגיגית. במקום מופע אצטדיונים מול עשרות אלפי אנשים, בחרו מיק ג'אגר ורוני ווד להופיע בפני
לראות את ג'ו ג'קסון ממרחק נגיעה. הגם שאינני מזן ה"מעריצים", זה היה סוג של הגשמת חלום, באיחור של כמה שנים. פתאום, איש מבוגר עם חיוך מתוק הזה שמתיישב לנגן ולשיר מכל הנשמה. אבל משהו לא התקשר: חלפו כמה דקות עד
ב־2 ביולי 2026 התקיים באולם Royal Albert Hall אחד מאירועי המחווה היוקרתיים ביותר שנערכו בשנים האחרונות ליצירתו של ברט בכרך Burt Bacharach. המופע, What the World Needs Now – The Burt Bacharach Songbook, לא היה רקב הופעת סולו של דיון
קשה לדרוש מהלהקה שאוהבת להתלבש בטוקסידו ובשמלות נוצצות בסטייל להקות של פעם לעשות את זה בקיץ הישראלי הלח. לפחות חלקם, במיוחד הבנות הופיעו בלבוש המתוכנן. מוסיקלית, האטרקציה של פינק מרטיני היא יצירת אשלית רטרו של להקת עבר שקמה לתחיה. הלהקה בת
נעמי שמר לא זכתה, לצערה, שבנה, אריאל הורוביץ, יהיה מוסיקאי קלאסי, למרות מאמציה ותחבולותיה להביאו לשם, אבל היא זכתה לבן אוהב מוסיקה, חכם, רגיש, מצחיק, מיוחד, והיא עד כמה שהכרתי אותה, הייתה מתה להיות בערב הזה, שאריאל הקדיש לה. ״אולי
אלבום ההופעה של תמיר גרינברג עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו ובעיבודיו של ירון גוטפריד, אינו עוד ניסיון "להלביש" זמר פופ על תזמורת סימפונית. להפך: הוא מדגים כיצד שני עולמות מוזיקליים שונים – סול וריתם אנד בלוז אמריקאי מצד אחד, ומסורת
מאיה בלזיצמן היא הצגה של כלי וקול שחוברו יחדיו לגוף אחד, המייצר אנרגיות בלעדיות. היא לוקחת את השירים למחוזותיה בעוצמות תחושתיות, שמניעות אותה לביצועים עמוקים, כשהגוף שלה וגוף הצ'לו כמו הופכים לישות אחת. האופן שבלזיצמן שרה תוך ליווי עצמי נשמע
אחרי שהוציאה את האלבום "שחור זוהר", הילה רוח מגיעה ל-3 שירים באקווריום של מפעKהפיס, מסגרת אינטימית באוריינטציה של Tiney Desk האמריקאית. הילה רוח מותחת גבולות לא רק סגנונית אלא גם רגשית ותמטית: בין אינטימיות אישית מאוד לבין אמירות כמעט פילוסופיות על
שאלתי שתי בחורות מאחורי בסוף הערב: "נהניתן"? הן ענו לי בשקיקה: "בטח!" ידעתן שרוג'ר גלובר (נגן הבס) לא הגיע? "מי?" שאלו. על ריטשי בלקמור שמעתן? הן חייכו זו לזו כאילו – מה הוא מבלבל לנו ת'המוח. מיהו איאן פייס על
איך למדתי על המופע המפוצץ של ששון שאולוב בהיכל מנורה? מהכותרות על "המופע" "שכולם מדברים עליו". מי-מו-מה? במופע ה-360 הראשון שלו בהיכל מנורה, היה רגע אחד קטן שהצליח להלחיץ את האולם, כאשר הזמר החליק על הבמה אחרי שדרך על מים,
השיטה עובדת. תן שם של אלבום "מיתולוגי". תן תאריך עגול המאזכר שנת יציאתו. חבר ביניהם, ויש לך סולד אאוט – במיוחד אם אתה אהוד בנאי. שלושים שנה ל"אהוד בנאי והפליטים" – איך אפשר להתווכח עם יום הולדת שכזה. אבל אם
בסביבות ארבע ושלושים לפנות בוקר, הקהל מצטרף ל"דניאלה". ברקע פוצע שחר אדמדם-כחלחל. קיץ 2007. האמפי למרגלות המצדה. דיוויד ברוזה בבגדיו השחורים הנצחיים באקסטזה. עוד כמה דקות תופיע שמש ענקית כתומה במזרח. כמעט ארבע שעות אחרי, סביבות שבע, אור מלא של
בהדרן היו 3 פסנתרי כנף על הבמה. אם לסיים בשיא אז בגדול. שלומי שבן, יוני רכטר ואביתר בנאי התיישבו ליד הפסנתרים, שכיסו את כל הבמה למחרוזת של "עד מחר", "התעוררות" ו"סיכוי". כך שלומי שבן סיים את ההופעה שנדחתה מסוף פברואר
ראיתם את הכתבה על פאר טסי ביומן בשישי בערוץ 2? הכתב עידן סלומון יצא לבדוק את מהות ההצלחה של המלך החדש בז'אנר המזרחי. הוא השתעשע בשאלה – האם פאר טסי הוא זמר של להיט אחד – "דרך השלום". לקראת סיום
לפי התוכניה היינו צריכים לקבל גם את ארקדי דוכין, לאה שבת ואתי אנקרי. לפי המופע, את ארקדי ולאה קיבלנו. אנקרי לא הגיעה, התמורה הייתה, ספונטנית לחלוטין – האח של לאה – שלומי. שירת רבים משפחתית, אם נתחשב בכך שארקדי ולאה
