שירים ישראלים – הגדולים ביותר

השיר מסתיים בהמלצה להקשיב "לרוח וללב – יש צל חומק שם", משהו טוב שבא לידי ביטוי בהופעה ("להתראות בהופעה") כנקודת אחיזה בחיים. מה רוצים  להגיד הגברים שלמה ארצי ואריק איינשטיין המשוחחים ביניהם? שלא הכל רע. האושר והטוב מגיעים במנות קטנות ובדרכים

אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה גם אם אתה יכול לצרוח,  שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה  תיפתח בסוף הטובה. החזרה אל

"הֲרֵי אַחַת לְכָל כַּמָּה שָׁנִים / כָּךְ בְּפֵרוּשׁ כָּתוּב בָּעִתּוֹנִים / שׁוּב תִּתְפָּרֵץ הַלָּבָה מִן הָהָר / וּתְאַיֵּם לִקְבֹּר אֶת כָּל הַכְּפָר", כתב דן אלמגור לפני עשרות שנים, ושרה נפלא חוה אלברשטיין. "מַדּוּעַ זֶה לַחְזֹר הֵם מִתְעַקְּשִׁים?".השיר שכתב דן אלמגור

"כל עוד עולה הבוקר/כל עוד נכתב הלוח/כל עוד הולך לו בן/ואב בעקבותיו/כל עוד שרים הילדים/על שנה חדשה/כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה" השיר לא נכתב בהקשר לתחילת שנת הלימודים למרות שמשמיעים אותו הרבה ביום הזה. מצד שני, ברוחו הוא

"שיר על נחלים" בביצועה  של דפנה דקל הוא מקרה של שיר ותיק שלא מתחדש דרך שינוי המילים, אלא דרך שינוי הזמן המוזיקלי שבו הוא מושמע. המקור של אילנית נשען על הליריות העדינה של רחל שפירא והלחן של הנרי בראטר. דפנה לוקחת

כדי להבין למה מירי מסיקה נחשבת לאחת הזמרות הגדולות במוזיקה הישראלית צריך להסתכל על שילוב נדיר של קול, פרשנות רגשית, רפרטואר ושיתוף פעולה עם כותבים מרכזיים. הקריירה שלה בנויה לא רק על להיטים אלא על שירים שנשארים בתודעה שנים. מירי

"את החיים לקחו לך" כתבה צרויה להב, למלאכית ולפרח שחיוכה נקבר באדמה. בזמנה תהו אם כתבה את המילים לזכר טל, בתה, שנהרגה בגיל שלוש וחצי בארה"ב, בעת שהיא ובעלה דאז, לואי להב שהו שם. המילים "הו, מלחמות קדושות" הופנו לכתובת

כשאנחנו אומרים על שיר שהוא “קלאסיקה ישראלית”, מתכוונים בדרך כלל למשהו שהוא הרבה מעבר ללהיט חולף. “קלאסיקה” היא יצירה שמצליחה לגעת ברבדים עמוקים של התרבות, הזיכרון והזהות הקולקטיבית. בישראל, המונח הזה קיבל גוון מיוחד, כי השירים שזכו למעמד הזה ליוו

חגים עושים לנו את זה. הצלילים של הגבעטרון מעלים געגועים לחדרי האוכל המסורתיים של הקיבוץ. חילוניים מוגמרים שרים ניגונים מסורתיים נושנים בהרמוניות רוגעות ומלטפות, אלה שירי השבת המושרים בגבע ובקיבוצים בשבת. חזרה לחיק היהדות? הצחקתם. פולקלוריזציה – ממש.  אנכרוניזם? האנכרוניזם

באמת נתמזל מזלו של גידי גוב לעבוד עם מיטב היוצרים, כפי שהוא מציין בספרון השירים שצורף לדיסק המשולש, או בלשונו – "לחלוק את חיי המקצועיים והאישיים עם מוסיקאים נפלאים, כותבי מילים קסומים ונגנים מרגשים". בגדול – ככה מסכמים קריירה. אם

"זה ערב קיץ לכאורה", כתב נתן אלתרמן ביד רוטטת, בחשש כבד. ביקש ממנה לשמור על נפשה. ערב קיץ טוב, למראית עין, כי מתחת רוחשים דברים שהם ההיפך מ"לא מורא". את השיר כתב אלתרמן לבתו תרצה, לאחר שניצלה מניסיון אובדני, אחד מני

פער הדורות עולה  לבמה ונסגר בלי בעיה. אין כמו השירים של "החלונות הגבוהים" לצמצם פערים של שלושים וארבעים שנה. הוא קורא לה "אגדה" ושותה בצמא את סיפורי הסקס-סמים-סיקסטיז שלה היא קורנת לפגוש בחור נחמד שיכול היה להיות הבן שלה שהסכים

יאיר כהן לקח את "אני אוהב אותך לאה" של צביקה פיק (מילים: אהוד מנור) – שיר המזוהה עם פופ ישראלי דרמטי בעל ניחוח תיאטרלי – והפך אותו לבלוז איטי בסגנון שמזכיר את "Still Got the Blues" של גרי מור. מדובר

"לרגע דימיתי כי פינה זו בעמק הירדן שבה זכיתי להיוולד היא היחידה שנוצרו בה דברים אמתיים, שיש להם התחלה, המשך ומשמעות: הראשונים נטעו חורשה – החורשה הייתה לשיר – השיר חוזר אל הנוטעים – והתנועה נמשכת" – דברים שאמרה נעמי

שיר אהבה ואובדנה, שזכה לאריכות ימים בתדרי הרדיו הידידותי. סוד הקסם בחיבור שבין אהוד מנור למתי כספי שבלט  לראשונה באלבום הסולו השני של כספי, הוליד סוג של בלוז עברי. "לא ידעתי שתלכי ממני" מ-76' נולד באולפן. לכספי הייתה מנגינה ללא

מה ל"פטריקים" ולשיר הזה? גימיק מסחרי? אהרן עמרם היה מהדמויות המרכזיות בשימור והפצת המוזיקה התימנית-יהודית בישראל. השיר "רק את קולך אשמע" הוא אחד משיריו המקוריים. .השיר הוא שיר אהבה לירי, שבו הדובר מבטא כמיהה עמוקה אל קול אהובתו. עצם הבחירה

מחדשים את התרנגולים כמעט 60 שנה אחרי. סיבה למסיבה? לא בטוח שקיבלתי תשובה מדוייקת  אחרי כשעה ורבע של הרמיקס שעשו לשירים. יוצרי הערב עשו כאן מעשה פאזלי מענין של פירוק והרכבה שיש בו הרבה יותר יצירתיות והמצאה מאשר מחזור והתרפקות. 

אחרי מותו ללא עת של דן תורן, נחזור לאחד השירים היפים שנכתבו בפופ הישראלי, שיר אינטימי על הפער בין אירועי ההיסטוריה הגדולים, על הילד שמנסה להכין עליהם שעורי בית, מול שגרת ההתרחשויות בתוך ביתו. העוגיות והעיתון שאבא מביא מול פלישת

במקור נקרא השיר "שהשמש  תעבור עלי" ששרה ירדנה ארזי לראשונה ב-1985.  זהו שיר ישראלי  שהוא גם שיח אישי בין האדם לבין נוף מולדתו וגם תפילה לאלוהיו.  ירדנה שרה: "ומוכרחה אני לנגוע בעשבים, באדמה". בעיתות סוערות ובעונות משבר תרים אחר עוגנים

אחד הלחנים היפים במשבצת הזו שנוהגים לכנותה "שירי משוררים". הבחירה של יידוב הייתה מצוינת. הלחן עושה חסד עם המילים. יופיו – כיופיין של המילים. חד פעמי, נושא עימו את תוגתן.. מכיל את כאבן. לאה גולדברג כתבה שיר על בדידות, שיר

נס החיבור בין מילות המשוררת לאה גולדברג ולחנו של דני ליטני התרחש בשיר הזה. זהו שיר נעורים צלול, המתאר מפגש אהבה – כולו עדנה, תום וטוהר. לבלוב של גן, פריחת אביב צחורה, השקיפות הצלולה של חלונות מצטלצלים עם רוח. דבר

"רוב הזמן את אשתי" של שלמה ארצי הוא אחד משירי הזוגיות הבוגרים והמפוכחים ביותר שנכתבו בפופ הישראלי. בניגוד לשירי אהבה העוסקים בהתאהבות, תשוקה או פרידה, ארצי כותב על השלב הארוך והמורכב שבא אחרי החיים המשותפים עצמם. זהו שיר על נישואים

מותה של אסתר שמיר מחזיר אל אחד השירים המזוהים איתה ביותר – "במקום הכי נמוך בתל אביב". זהו שיר שנשמע בהאזנה ראשונה כשיר אהבה לילי, אך למעשה הוא שיר על התפרקות רגשית. האהבה אינה מצילה את הדוברת מן הנפילה; להפך,

צודק חנן יובל בהקדמה לדיסק: לא רק שמתייחסים ל"השלושרים" כאל נוסטלגיה. השירים ששמעתי, הלהיטים, הבונוסים, גם סרטי השחור-לבן הישנים מהסרטיה של רשות השידור מעוררים בפול ווליום את בלוטות הנוסטלגיה. לראות שלום חנוך, בני אמדורסקי וחנן יובל לפני איזה ארבעים שנה

סמוך למותו של בני אמדורסקי ממחלת הסרטן, נערכה לכבודו מסיבה טלוויזיונית. נעמי שמר כתבה לו במיוחד לערב הזה – "אני גיטרה הרוח מנגן עלי בחילופי עונות". בחודש נובמבר 1993 שר בני את השיר הזה במסיבת הפרידה ממנו, חודשיים לפני מותו. המנגינה, הטון המשיכו מאז