שירים ישראלים – הגדולים ביותר

אחרי מותו ללא עת של דן תורן, נחזור לאחד השירים היפים שנכתבו בפופ הישראלי, שיר אינטימי על הפער בין אירועי ההיסטוריה הגדולים, על הילד שמנסה להכין עליהם שעורי בית, מול שגרת ההתרחשויות בתוך ביתו. העוגיות והעיתון שאבא מביא מול פלישת

במקור נקרא השיר "שהשמש  תעבור עלי" ששרה ירדנה ארזי לראשונה ב-1985.  זהו שיר ישראלי  שהוא גם שיח אישי בין האדם לבין נוף מולדתו וגם תפילה לאלוהיו.  ירדנה שרה: "ומוכרחה אני לנגוע בעשבים, באדמה". בעיתות סוערות ובעונות משבר תרים אחר עוגנים

אחד הלחנים היפים במשבצת הזו שנוהגים לכנותה "שירי משוררים". הבחירה של יידוב הייתה מצוינת. הלחן עושה חסד עם המילים. יופיו – כיופיין של המילים. חד פעמי, נושא עימו את תוגתן.. מכיל את כאבן. לאה גולדברג כתבה שיר על בדידות, שיר

נס החיבור בין מילות המשוררת לאה גולדברג ולחנו של דני ליטני התרחש בשיר הזה. זהו שיר נעורים צלול, המתאר מפגש אהבה – כולו עדנה, תום וטוהר. לבלוב של גן, פריחת אביב צחורה, השקיפות הצלולה של חלונות מצטלצלים עם רוח. דבר

"רוב הזמן את אשתי" של שלמה ארצי הוא אחד משירי הזוגיות הבוגרים והמפוכחים ביותר שנכתבו בפופ הישראלי. בניגוד לשירי אהבה העוסקים בהתאהבות, תשוקה או פרידה, ארצי כותב על השלב הארוך והמורכב שבא אחרי החיים המשותפים עצמם. זהו שיר על נישואים

מותה של אסתר שמיר מחזיר אל אחד השירים המזוהים איתה ביותר – "במקום הכי נמוך בתל אביב". זהו שיר שנשמע בהאזנה ראשונה כשיר אהבה לילי, אך למעשה הוא שיר על התפרקות רגשית. האהבה אינה מצילה את הדוברת מן הנפילה; להפך,

בסוף הערב הבנו שאסור היה לעזוב לפני הסיום. אילנה דיין המנחה סיפרה, שהיא למדה מחוה אלברשטיין עברית, כשעלתה לארץ, וגם סיפקה עובדה: חוה היא הזמרת המושמעת ביותר ב"ארבע אחר הצהריים". מחמאה? אחרי הכל, מדובר בתוכנית רדיו מנומנמת, מצעד פזמוני העבר,

צודק חנן יובל בהקדמה לדיסק: לא רק שמתייחסים ל"השלושרים" כאל נוסטלגיה. השירים ששמעתי, הלהיטים, הבונוסים, גם סרטי השחור-לבן הישנים מהסרטיה של רשות השידור מעוררים בפול ווליום את בלוטות הנוסטלגיה. לראות שלום חנוך, בני אמדורסקי וחנן יובל לפני איזה ארבעים שנה

סמוך למותו של בני אמדורסקי ממחלת הסרטן, נערכה לכבודו מסיבה טלוויזיונית. נעמי שמר כתבה לו במיוחד לערב הזה – "אני גיטרה הרוח מנגן עלי בחילופי עונות". בחודש נובמבר 1993 שר בני את השיר הזה במסיבת הפרידה ממנו, חודשיים לפני מותו. המנגינה, הטון המשיכו מאז

האם זה נכון שהשיר המופלא הזה הוא מהפחות מוכרים של גלי עטרי כפי שמישהו אמר לי? מה פתאום. מוכר גם מוכר. חסר שלא. שימו לב לפשטות של מערבולת רגשות שמגיעה מ"תחושת הזמן" של סיום לקראת התחדשות – במוסיקליות סוחפת. המחזוריות

שיר האימהות והאבות הדואגים-דואגות מתגעגעים-מתגעגעות של כל הזמנים. "כמה טוב שבאת הביתה" נכתב לשלום חנוך עם חזרתו על ידי יענקל'ה רוטבליט לאחר שהות ממושכת בלונדון, והוקלט לאלבומו של אריק איינשטיין "יסמין" (1972). הוא נשאר אקטואלי ורלוונטי לכל עת במדינה שמרבית בניה הם

זה היה אלבום הסולו הראשון שלו אחרי החברים של נטאשה.  מיכה שטרית הוכיח לראשונה שילוב  בין כתיבה מאוד אישית  לבין צליל ישראלי־מזרחי־רוקיסטי שלא נשמע כמו שום דבר אחר בארץ בסוף שנות ה־90. את מיכה שטרית הגדירו ה"לו ריד" המקומי. ההשוואה

אם יש שיר געגועים לילדות הקשורה בטבורה לארץ – זהו השיר הזה, שכתב אהוד מנור על מושבת ילדותו – בנימינה. (יליד 1941, בנם השני של רחל וישראל ויינר) ההיבט של מנור מגיע מצער על תקופה שהייתה ואיננה עוד: "מה קרה

אנחנו בשיעור באינטרפרטציה של ביצוע. הדגש הוא על ביצוע. חייבים לשמוע לפני גרסת עמיר בניון לשיר את הביצוע המקורי של עוזי חיטמן ז"ל, שכתב ושר את השיר האהבה הזה – כדי להבין לאן כל מבצע לקח את השיר. הרעיון לקחת פסק

הקאבר החדש של יוני רכטר ואלי דג'יברי ל־"זו אותה האהבה" אינו רק ביצוע מחודש לשירו הקלאסי של אריק איינשטיין  אלא גרסה בוגרת ואינטימית לטקסט שנשמע היום כמעט עמוק יותר משהיה בזמן שנכתב.זהו ביצוע שמוותר על נוסטלגיה "גדולה מהחיים", ובוחר במקום

יש שירים שמחכים לרמיקס. נדמה לי שהשיר הזה חיכה גם לימים שהמילים "אמונה" ו"יחד" יתחברו.  במציאות, על רקע המלחמה,  יש סבורים שהיחד הוא יותר סיסמא וקלישאה מאשר אמת חיים. האם האמונה אכן מביאה ליחד הנכסף? השיר של יאיר ניצני (מילים)

השיר עוסק במהות חיים, ביצר המולד, החוש הטבעי שמנחה את האדם בדרכו, ללכת במסלול ישר, הליכה תמימה, ללא פחד, לעיתים כמנהיג בראש העדר (כמו עמוד הענן שהלך לפני בני ישראל במדבר). מצד שני היכולת להבין שמגיע רגע שעליך לחדול. מוהר

אהבת המפוחית עברה בתורשה. מי לא מכיר את דני אדלר מהשלישייה המיתולוגית. והנה אצל בתו מיכל, ההמשכיות הגנטית יותר מאשר עברה בתורשה. נושפת במפוחית נפלא. מעניקה לשירים ישראלים זווית קצת אחרת, תחושתית-נוסטלגית משהו. את "מקיץ אל החלום" (ברוך פרידלנד) המוכר מגלי עטרי היא לקחה לחלקת העצבות

שלמה ארצי שר ב-1973: "פתאום קם אדם בבוקר / ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת/ / ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום". (מילים של אמיר גלבוע, פסטיבל הזמר והפזמון) שלום חנוך כתב ושר 24 שנים אחרי באלבומו "ערב ערב": "אדם

הקאבר ל־“כשאתה” בביצועה של אריאל דימנט מתוך המחזמר "בגלל הרוח" משירי שלומי שבת, הוא דוגמה יפה לאיך שיר אהבה מוכר יכול לקבל משמעות חדשה לגמרי כשהוא נכנס להקשר דרמטי. במקור, השיר של שלומי שבת בדואט עם בתו מנור שבת הוא

"את החיים לקחו לך" כתבה צרויה להב, למלאכית ולפרח שחיוכה נקבר באדמה. בזמנה תהו אם כתבה את המילים לזכר טל, בתה, שנהרגה בגיל שלוש וחצי בארה"ב, בעת שהיא ובעלה דאז, לואי להב שהו שם. המילים "הו, מלחמות קדושות" הופנו לכתובת

השם “אליפלט” הוא מפתח בשיר – למעשה אזכור לשירו של נתן אלתרמן – על דמות הבחור הפשוט, התמים, זה ש”לא ידע למה ולשם מה”, והפך לסמל של הקרבה ישראלית מוקדמת. אצל אריאל הורוביץ, זהו אליפלט חדש – לא קיבוצניק, לא

ברי סחרוף החיים עוד לא חזרו למסלולם בימוי, עריכה : רועי ברקוביץ' השיר מתאר את התחושה של תקופה אחרי משבר אישי, מלחמה או אובדן, שבה העולם אמנם ממשיך לתפקד, אבל התחושה הפנימית של האדם היא שהחיים שלו עוד לא חזרו

המילים, הלחן והעיבוד נכתבו ברוח העצבות, לזכרו (*), לזכרם. כמה אירוני שהטקסט בסופו של דבר נטען בעוצמות שהם חלק מההיבט הרטרוספקטיבי שבעטיו הולחן השיר: "שלחי אותו, תני לו ללכת לַחופשי, אף כי יודעת את שלא יַחֲזור אליך". הטון של רוני

הקאבר של משי קלינשטיין ל“הבלדה לחדווה ושלומיק”  שיר שהלחין יאיר רוזנבלום  במסגרת המחזמר "מיקה שלי" הוא מהלך מעניין של “העתקה רגשית”: לקחת שיר שמושר בדרך כלל מתוך פשטות ישירה, ולהלביש עליו אסתטיקה כמעט חלומית, ריחופית ומעובדת. אבל לא כל מה

"הו, אלוהים תעשה שיבוא", מתחננת האהובה. אבל הוא לא בא, ושושניה שהביאה לו נותרו גם הן עצובות. השיר של עידן רייכל  מחזיר לשנת 2002, עת יצא אלבום הבכורה של "הפרויקט של עידן רייכל" מהשירים המופלאים הראשונים שהלחן לפרויקט, קווי מתאר

ציפיתי לשיר שיעשה לי כאב לב, שיפרוט על נימי העצב, שיסחט דמעה, שייכנס לרשימת שירי הזיכרון על הבנים הנופלים. זה לא קרה. יהודה פוליקר לקח את המילים של דויד גרוסמן המתייחסות לאובדן הגדול של חייו (נפילת בנו) למגרש הים-תיכוני. גרוסמן