שירתו של אייל מורדכייב מכילה את עומק התסכול. המוסיקה מעניקה יופי מיוחד לתוגתו. טעויות העבר משפיעות על חייו, משאירות חותם בל יימחה. במובן רחב, טעויות הן חלק מהיותינו אנושיים. השפעתן יכולה להיות חיובית אם נבחר להפוך אותן לכלים ללמידה ולשיפור, אך הן עשויות להשפיע לרעה אם ניתקע בתחושות של חרטה או האשמה.
מורדכייב מרגיש תקוע, אבל נדמה שהמוסיקה הזו היא חלק מתהליך הריפוי. מנגינות עצובות יכולות להרגיש כמו נחמה, כאילו הן מבינות אותנו בדיוק ברגעים הכי שבריריים. מוזיקה של צער היא לא רק ביטוי של כאב, אלא גם של עומק, געגוע, ולעיתים קרובות גם תקווה עדינה לשלווה. היא מזכירה לנו שהכאב הוא חלק מהמארג של החיים, ושהיופי בו נמצא דווקא באומץ להרגיש אותו.
המוסיקה בשיר הזה מיוחדת במנגינה, במבנה, בגיוון הסגנוני. העיבוד יפהפה, מוביל התפתחות מהמינורי הקודר דרך נגיעת רומבה פלמנקו, מזרחי ומגיע עד צליל יהודי מסורתי בנוסח חסידי בסיום בנגינת הקלרינט של דוד דוידוב.
נוצר כאן מתח בונה שבו השיר הופך מעין יצירה בזעיר אנפין. טעויות חיים שרוקמות צלילים משקמים.
אייל מורדכייב אוסף טעויות
יש לי אוסף טעויות לראווה
מניח על מדף מזכיר לי שמלא עבר
שנים חולפות, זה יעלה אבק
היא לעולם חוזרת להסביר ממה כל זה נבע
יש לי אוסף שעונים ואין לי זמן
מניח על מדף מזכיר לי שנגמר
מתקרב לאש, החום לא מסוכן
כי הכוויות לא משאירות סימן
איך זה/ שהכל נשאר איתי
ואיזה/ יום אוכל למחוק אם זה עוזר
וזה חוזר אליי מהר ואני ער בלילה
יש לי עודף רווחים בין כל שורה
שכל אחד מזכיר לי איזה פרק שנסגר
שנים חולפות ויום יבוא זה יעלה אבק
ויזכיר לי טעויות מהעבר
איך זה/ שהכל נשאר איתי
ואיזה יום אוכל למחוק אם זה עוזר
וזה חוזר אליי מהר ואני ער בלילה
