השיר אפוף עננה נוסטלגית קודרת. געגועים לתמימות של הילדות הם תחושה שמתעוררת לעיתים קרובות כשמתבגרים ומתמודדים עם המורכבות של החיים הבוגרים. זו כמיהה לזמנים פשוטים יותר, בהם הדאגות היו קלות, הסקרנות הייתה אינסופית, וכל יום נשא עימו תחושת הרפתקה. הילדות מייצגת עולם שבו הכל היה חדש ומסקרן, והדברים הקטנים – כמו משחק עם חברים, טיול בטבע, או אפילו דמיון פרוע – היו מקור לאושר טהור.
הגעגוע הזה מחבר את איסר אריאל לרגשות עמוקים של געגועים, שמזכירים את הערך של הפשטות והיכולת לראות את העולם בעיניים רעננות, מלאות סקרנות ותום.
קול הגעגועים מגיע ממעמקים. השירה וההרמוניה מייצרים אווירת ערגה אותנטית לתמימות העבר, ואריאל במוסיקה ובהפקה הזו מצליח לשרטט נפש כמהה ברמת אמינות גבוהה.
*** מתוך האלבום mytrus, שאת מילותיו כתבה הדס אריאל למוסיקה של המוסיקאי והמתופף איסר אריאל.
איסר אריאל פרדס
פַּעַם יָדַעְתִּי לִבְעֹט וְלָרוּץ הַיּוֹם חֲשֵׁכָה
אֲנִי בַּחוּץ בָּרוּחַ בַּגֶּשֶׁם אוּלַי עֲנָנָה
פַּעַם יָדַעְתִּי לִחְיוֹת לֹא לִישֹׁן לִצְלִיל פַּעֲמוֹן
זִכָּרוֹן מָתוֹק שְׁמֵי כּוֹכָבִים אַתְּ וַאֲנִי
נִסִּיתִי חִפַּשְׂתִּי דַּרְכִּי לְפַלֵּס
שְׁנֵי יְלָדִים עַל הַשְּׁבִיל רָצִים לַפַּרְדֵּס
פַּעַם יָדַעְתִּי לָרוּץ לַמֶרְחָק הַיּוֹם יֵשׁ מָקוֹם
יֵשׁ דֶּרֶךְ לַיָּם דֶּרֶךְ אֵלַיִךְ אוּלַי מְחַכָּה
חִכִּיתִי נִחַשְׁתִּי אוֹתָךְ לְחַפֵּשׂ
לְבַד, לְבַד לַגִּבְעָה לְטַפֵּס
נִסִּיתִי חִפַּשְׂתִּי דַּרְכִּי לְפַלֵּס
שְׁנֵי יְלָדִים עַל הַשְּׁבִיל רָצִים לַפַּרְדֵּס
