מה בדיוק מחפשת נערת הברים שאיתי לוי שר עליה? האם זה משהו מוחשי – כמו קריירה, אהבה, חופש – או תחושה חמקמקה יותר של השתייכות, הרפתקה, משמעות? הנקודה היא שהיא נשארת לכודה באותו המקום – בבר בנחלת בנימין, בתחושת החמצה. זה סיפור על מישהי שחולמת בגדול, אבל המציאות מושכת אותה חזרה לקרקע.
מה מביא את איתי לוי לסיפור הזה? מישהי שהוא מכיר מקרוב? האם באמת משתתף בגורלה? לא סתם נשאלת השאלה הזו, כי זהו שיר חריג ברשימת שירים של לוי. מדוע נזקק לארבעה (!) כותבים שעמלו על הטקסט הזה? שאלה מעניינת.
המוסיקה לא ממש מחברת אותו אישית לנרטיב. יחד עם זאת קו הפופ פאנק עם נגיעות סקסופון ג'אזי מוסיף יופי לשיר ולסיפור. הצל"ש למאור שטרית שהעניק ללוי גיוון מוזיקלי חריג לשירה המסולסלת שלו שיש בה כאן איזונים במנעד ובהגשה.
איתי לוי נחלת בנימין
בבר חשוך בנחלת בנימין / מפריעים לה משמאל לימין
גם הירח בחיים לא יבין/ איך היא שם כל הלילה
שוב היא תעשה עוד סיבוב/ תחפש איזה מישהו חשוב
מי מספר לה שהכל מכתוב/ היא לא רוצה הביתה
מספרים לה עוד סיפור מוזר/ צ׳ייסרים כמו מים על הבר
דון חוליו מסתכל וישר אומר/ זאת מגיע לה הכי יקר
יש לה חלומות על וילה/ כבר רוטשילד לא מחמיא לה
המזל לא בא כשמאוחר / עוד לילה מיותר
שותה כמו מים ״1942״
גורם לה לחיוך מוזר / אבל הלב לא מאושר
השמש עולה אבל היא לא מגלה/ ועוד שעתיים תפילה
הולכת להחליף עם הבורא איזו מילה/ היא מחכה ללילה
שוב היא תלך ותזמין / תעשה עוד טיול דאווין
תחפש את עצמה בפלורנטין/ ולא תחזור הביתה
יספרו לה עוד סיפור מוזר/ צ׳ייסרים כמו מים על הבר
דון חוליו יסתכל וישר יגיד/ זאת מגיע לה הכי יקר
יש לה חלומות על וילה/ כבר רוטשילד לא מחמיא לה
המזל לא בא כשמאוחר / עוד לילה מיותר
שותה כמו מים 1942
גורם לה לחיוך מוזר/ אבל הלב לא מאושר
תגובה אחת
הזדעזעתי. 1942 זו השנה בה התחיל הפתרון הסופי של הנאצים על יהדות אירופה וחלק מיהדות צפון אפריקה. חיוך? הוא לא יכל להשתמש במח רגע או שהוא עד כדי כך בור?