זהו אוסף קאברים לא ממצה לרגל 20 שנה למותו של אהוד מנור ז"ל. מהותו של קאבר – איזון בין שמירה על השיר המקורי לבין הוספת אמירה אישית. קאבר איכותי לא נמדד רק ב”עד כמה הוא דומה למקור”, אלא גם ביכולת שלו להציע פרשנות חדשה, מרגשת ומשכנעת.
ההסתפקות בשבעה שירים עושה עוול עצום ליוצר כמו אהוד מנור. אם כבר אוסף – אז למה הסתפקות במעט. וגם: למה לא להקפיד של הפקה ששמה דגש על איכויות הקאברים.
אז ככה: חיקוי מדויק מדי עלול להרגיש שטוח וחסר נשמה, בעוד שינוי קיצוני מדי עלול לנתק מהמקור. קאבר טוב מציע זווית אישית או סגנונית חדשה לשיר המקורי. הוא עשוי לשנות את הקצב, הסגנון, התחושה או אפילו את העיבוד ההרמוני והמלודי:
שבעת השירים שומרים על מהות השיר המקורי אבל רק חלקם מספקים אמירה ואינטרפרטציה ייחודיים. המיוחדים – הגרסה המהורהרת והשמיימית של עלמה גוב ל"אם זו אהבה" (לחן: אבנר קנר), העיבוד הרוק-פאנקי המלהיב ל"עוד יבוא היום" (לחן: מתי כספי) שלעילי בוטנר והילדים החדשים בעיבוד גל ליברזון, הפרשנות הייחודית של תומר ישעיהו ל"כל עוד" (לחן: בועז שרעבי) בעיבוד יפה לבוזוקי המעניק לשיר צבע ים תיכוני אקזוטי.
הסיום הנפלא: גרסת אמיר דדון ל"ברית עולם" (לחן: מתי כספי) בעיבוד אלדד ציטרין ואמיר דדון ובהפקה מוזיקלית של אלדד ציטרין. באיזו עוצמה מחודשת טוען דדון את השיר הזה, פרשנות שמחזקת את קלאסיותו של השיר.
