גיא ירון כורך את דכאונו על העדרה של בת הזוג במעצור כתיבה ע"י האנשת המילים: "אני רוצה לכתוב מילים יפות/ אבל הן לא רוצות אותי". לא רק שהיא איננה כשהוא חוזר מאוחר בלילה, הוא גם מרוקן השראת כתיבה, וכך מגיע לקביעה כי 'לא נשאר לי שום דבר חשוב בעולם הזה".. דיכאון רגעי או מתמשך? (שני מצבים שונים בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה). על כך אין תשובה בשיר.
השיר נפתח בצליל מקהלתי, מעין שירה כנסייתית גרגוריאנית, שמעניק גוון אווירה שתואם את מצב הרוח בשעה שבה מתרחש הסיפור שלו. השירה והסאונד נשארים בתחום התחושה המלנכולית. איטיות השיר מעניקה לשיר את בהירות התחושה המבאסת. גם המהלך המלודי מחזק אותה. ירון לא מתבכיין. ההגשה שלו שפויה ומפוקחת, נמנעת ממלודרמה, מה שתורם לאמינות הבעת התחושה. בלדת פופ קטנה שמנציחה נפלא רגעים שיש בהם כמיהה, פחד וייאוש.
גיא ירון שתיים בלילה
אני רוצה לכתוב מילים יפות/ אבל הן לא רוצות אותי/ אומרות לי שאני דפוק ומכוער
אבל אין כאן שום דבר אישי
חזרתי הביתה בשתיים בלילה/ ולא היית פה לידי/ חשבתי שאני עומד לאבד את זה/ עוד רגע
כי לא נשאר לי שום דבר חשוב בעולם הזה/ חוץ ממך/ לפעמים זה כואב
העולם הזה עומד להיעלם/ אבל את עוד חושבת על ילדים/ אני לא מבין איפה העתיד שלנו
ואין לי כסף לעבור למאדים
חזרתי הביתה בשתיים בלילה/ ולא היית פה לידי/ חשבתי שאני עומד לאבד את זה
עוד רגע/ כי לא נשאר לי שום דבר חשוב בעולם הזה/ חוץ ממך
לפעמים זה כואב
חזרתי הביתה בשתיים בלילה/ ולא היית פה לידי/ חשבתי שאני עומד לאבד את זה
