"את החיים לקחו לך" כתבה צרויה להב, למלאכית ולפרח שחיוכה נקבר באדמה. בזמנה תהו אם כתבה את המילים לזכר טל, בתה, שנהרגה בגיל שלוש וחצי בארה"ב, בעת שהיא ובעלה דאז, לואי להב שהו שם. המילים "הו, מלחמות קדושות" הופנו לכתובת אחרת, וצרויה אכן גילתה , שהשיר נכתב לזכר צליל שלח, שהיתה בין שבעת הרוגי טבח ראס בורקה (יחד עם אביה ואמה) מירי של חייל מצרי אל עבר קבוצת מטיילים בדיונה במפרץ שלמה, מדרום לטאבה.
"מי שלחץ על הדק/ דם את ליבו מכתים/ במלחמות לצדק/ גם ילדים מתים", והמשפט הזה ממשיך וימשיך להדהד בכל מקום בו ילדים נקלעים למלחמות.
יהודה פוליקר הלחין את השיר, והביצוע המקורי שלו היה של גידי גוב בתקליט "דרך ארץ". מאוחר יותר הקליט גם פוליקר את השיר.
בלדת הרוק מכילה את עומק הכאב והצער על חיוכה של תינוקת שנקברה באדמה. משלימה לעומק את תוגת הסיטואציה – מות ילדים. שיר שימשיך להלך עלינו בעצבותו העמוקה, מתעצם מחדש בכל עת שילדים נפגעים מ"ממלחמות קדושות".

גידי גוב יהודה פוליקר פרח

שם, בעפר ותכלת/ חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי/ נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך/ הו, מלחמות קדושות
מלאכים בכו לך/ בעיניים יבשות.
את חיוכך, תינוקת,/ קברו באדמה
איך צומח שקט/ מתוך המהומה.
מי שלחץ על הדק/ דם את ליבו מכתים
במלחמות לצדק/ גם ילדים מתים.
את החיים לקחו לך…
וחלומך ברוח/ חרוז למנגינה
נומי פרח, נומי/ נומי ילדה קטנה.
את החיים לקחו לך…
שם, בעפר ותכלת/ חלקת שלום ישנה
נומי פרח, נומי/ נומי ילדה קטנה.

פוליקר פייסבוק