"לא רוצה להיות אדיוט אמריקני/לא רוצה אומה תחת טירוף חדש/ האם אתם שומעים צליל של היסטריה". גרין דיי באה לספר לנו על חברה פרנואידית והיסטרית שנשלטת על-ידי המדיה. ציור של יד אוחזת רימון נוטף דם על העטיפה מסביר את האוריינטציה המיליטנית של חבורת הרוק הפאנקיסטית הקליפורנית. המוסיקה – רוק גיטרות מלודי אפ טמפו, מנוגן ללא פשרות. בשיר השני, שר הסולן הנלהב "אני בן של הזעם והאהבה, הישו של הפרברים". גרין דיי מביעים את התסכול הגדול של חיים בחברה אמריקנית מנוכרת שנשלטת ע"י האגף הימיני של הפוליטיקה והממשל המיליטריסטי של בוש.
החבורה עושה רוק-פאנק מלודי באלבום קונספט קלאסי כבד עם טיפה פסיכודליה וגם שילוב מוצלח בין המינורי והרוקיסטי ("שדרות של חלומות שבורים", "כאשר ספטמבר מסתיים"). גרין דיי זורקים לכיוונים שונים מריטשי בלקמור ועד הקלאש ופינק פלוייד ולהקת "המי". אוהב רוק – לא יכול להרשות לעצמו לפסוח על האלבום הזה.
2 Responses
גרין דיי הם הכי טובים בכל העולם אין עליהם בילי ג'ו הוא מושלם טרה הוא הבן אדם הכי מצחיק בעולםומייק הוא גאון(דרך אגב האלבום מספר סיפור על "ג'ימי הקדוש" )
מת על גרין דיי חולה עליהם במיוחד על אמאריקן אידיוט