"קחי אותי לטייל" הוא אחד השירים המופתיים של דודו טסה, שאני מתוודע אליו מחדש בזכות ביצועים חדשים (קאברים). שיר מצוקה מהול בכאב ממוקד במשאלה של המבוגר הילד הנואש הזקוק להצלה נפשית. חשבתי שדי בביצוע של דודו טסה כדי להצטמרר (הקשיבו לזה עם חבורת "זהו זה") והנה – דפנה אדמתי לקחה את השיר לחלקתה הצנועה.
השיר שיר מבטא כמיהה רגשית עמוקה, געגוע, ובריחה מהמציאות: הדובר מבקש לא רק לטייל פיזית, אלא לצאת למסע רגשי — להכיר, להתחבר, אולי גם להינחם.בדבר מה טהור — קרבה אמיתית, מפלט, הבנה.
השוואה לילד מוסיפה ממד של פגיעוּת — הוא לא שולט בסיטואציה, הוא זקוק לה.יש פה רמז לעבר כאוב — בריחה, אולי מנטלית, אולי פיזית — שנטועה באי-יכולת להתמודד. הוא לא מבקש הרבה אלא רק מה שמחזק את תחושת הצורך במשהו בסיסי, אנושי, שיחזיק אותו.
השיר בנוי בצורה מחזורית, עם פזמון שמתרכז שוב ושוב באותה קריאה – “קחי אותי לטייל”. החזרתיות הזו מדגישה את הייאוש והתקווה שמתקיימים זה לצד זה — כמו התחינה.
העיבוד המלנכולי והקול החם והמחוספס של טסה מוסיפים עומק רגשי רב. הביצוע לא “דרמטי” מדי — להפך, הוא פשוט, נקי, ודווקא בזכות זה מצליח לגעת.
דפנה אדמתי מעניקה ממד של רוך ונוחם לשיר בעיבוד פונקציונאלי לפסנתר. זה קאבר של הפשטות הכנה הנוגעת, מגעת ומחלחלת.

*** השיר 'קחי אותי לטייל' מלווה את דפנה אפרתי בשנה וחצי האחרונות, נותן מילים ותוקף לכאב שהיא סוחבת איתה בכל יום ובכל שעה מאז ה-7 באוקטובר. השיר מדבר על חוויה שנדמה שכל אחד מאיתנו נושא בדרך כזו או אחרת אחרי הטרגדיה שעברנו ועודנו עוברים כאן.
"אני בוחרת להקדיש את הביצוע לזכרו של רב סמל מתקדם גיל אביטל ממושב ישע, שנלחם יחד עם כיתת הכוננות במושב בבוקר ה-7 באוקטובר ונהרג בהגנה על ישובי האזור. גיל ז"ל הוא אבא של חברתי הטובה ביותר ניצן, חברה שהיא כמו אחות מזה שנים רבות".

דפנה נולדה וגדלה בקיבוץ בארי, ולאחרונה השתחררה משירות של תשע שנים כקצינה בדרגת רס"ן בצה"ל. ב-7 באוקטובר הייתה דפנה בבית הוריה בבארי כשמחבלים פרצו לביתם. חייה של דפנה, של אחיה ושל אמה ניצלו ברגע כשאביה יצא ונלחם מול המחבלים, כנגד כל הסיכויים. למרות הטראומה הנוראית דפנה חזרה לשירות מלא מספר ימים בלבד אחרי הטרגדיה שפקדה את הקהילה שלה ואת ביתה הפרטי בשבת השחורה ההיא, מתוך רצון כנה להציל את הבית ולהגן על מה שנותר.

דפנה אדמתי קחי אותי לטייל צילום ועריכה: נועם אברמוביץ', אריאל חנין

קחי אותי לטייל – דודו טסה בבארבי 

זהו זה! ודודו טסה – קחי אותי לטייל

קחי אותי לטייל לברוח מהצל בשמש החמה
בחדר מחכה מלחמה אימת הנפילה
הביטי בי זו שעת הנעילה פתחי לי שערך במחילה

קחי אותי לשחק לרוץ להתפרק
נשכב בחול החם נמצא מקום שאין בו עולם מגע גופך החם
הילד שנרדם בחשכה קורא לך שתביאי שמיכה

אני לא יכול לבד להסתדר תראי איך הכאב הזה עובר
אלי, ואז אלייך

קחי אותי רחוק למדי אותי לצעוק כאילו אין מחר
הבטיחי לי שכלום לא נגמר שאלוהים נשאר
אף פעם לא פחדתי מהים היום כל גל הוא בלתי נסבל

אני לא רוצה שככה ייגמר תראי איך שהעצב בי עובר
אלי, ואז אלייך