קצב אמצע מעלה הגעגועים לאהובה על נתיב מרכזי. ההרכב של גיל ויין מוביל אותם בשירתו היפה מתן עגמי. המהות של געגועים אחרי אהבה אובססיבית היא דבר מורכב, סוער, כמעט פרדוקסלי — הם אינם געגועים רק לאהובה, אלא גם להתמכרות עצמה. לכאב של חסר, גם כאב של התפכחות ורצון להמשיך הלאה. הנושא נדוש בשירי פופ, ועדיין ממשיך לנווט מוסיקאים.
המוסיקה ענוגה בעצבותה, לא נוגעת בעצבים כואבים, לב שבור ששר בחדוות חיים את געגועיו הקשים. המבנה קלאסי – נשען על שילוב בין פשטות קליטה, רגש, וזרימה נעימה שקל לשיר ולזכור. זהו סגנון שממוקם בין בלדה איטית לשיר קצבי– אידיאלי לפלייליסטים אישיים, לרשימה הראשית של הרדיו המיינסטרימי.
ההרכב של גיל ויין אפילו ליום אחד
על כביש 20 בשמש החמה/ ימים יפים אחרי המלחמה
ברדיו שיר שמדבר בשמה/ בלי שום הסבר/ פתאום הכל חוזר
הייתה תקופה היינו די צמוד/ עכשיו אנחנו עצובים לחוד
אני והיא זה חתיכת ריקוד/ ניסיתי הרבה/ וכלום לא עוזר
ואם היה לי כדור / שישכיח אותה/ כבר הייתי לוקח קופסא
שהלב השבור/ ירגיש שוב שמחה / אפילו ליום אחד
ואם היה לי כפתור/ שיגרום לה לחזור/ אני הראשון שילחץ
וכשהיא לא ליידי / פתאום הכל נגדי / אז אם תראו אותה תגידו לה
חושב על זה בזמן האחרון/ גם זוגיות היום זה כשרון
איך לנצח את הדיכאון/ בימים שקשה/ אז איפה אשב
לא בקפה ליד התיאטרון/ גם לא בים היינו שם המון
הכל מחזיר אותה לזכרון
זה לא יגמר / איך אני תמיד אומר
ואם היה לי כדור / שישכיח אותה/ כבר הייתי לוקח קופסא
שהלב השבור/ ירגיש שוב שמחה / אפילו ליום אחד
ואם היה לי כפתור/ שיגרום לה לחזור/ אני הראשון שילחץ
וכשהיא לא ליידי / פתאום הכל נגדי / אז אם תראו אותה תגידו לה
