המצעד השנתי של גלגלצ אינו משקף את המוסיקה הישראלית תשפ"ה. מדובר במקבץ להיטים הנקבע ע"י חתך גילאים מסוים (הרוב ילדים), ששולח דירוגים. אין כאן בקרה. אתה צריך להאמין שהוא נערך ביושר ובאמינות. מעבר לכך – הוא אינו מייצג אוכלוסיות רבות שאין להן כל עניין להשתתף במשחק.
לא משקף – כי מרבית היוצרים והזמרים המשמעותיים של ישראל לא קיימים בממצעד הזה. לא דודו טסה, עידן רייכל, אביתר בנאי, לא אהוד בנאי, עילי בוטנר, אמיר דדון, שלמה ארצי, יונתן רזאל, שאנן סטריט, בניה ברבי, חנן בן ארי, רביב כנר, בר צברי, רן דנקר, ערן צור, התקווה 6. יו ניים איט. הרשימה ארוכה.
ששון שאולוב, עומר אדם, נדב חנציס, אודיה, אגם בוחבוט ועידן עמדי שולטים במצעד הארבעים.
גלגלצ – תחנה עם השפעה ציבורית עצומה – משדרת תמונה צרה ולא מאוזנת של התרבות המוזיקלית הישראלית: מיעוט ייצוג של ז'אנרים לא מיינסטרימיים (למשל אינדי, רוק, היפ הופ שאינו "חנון"), דגש כבד על אמנים עם גוון ים-תיכוני/פופי מסחרי. בולטת מחזוריות של אותם שמות — חלקם כבר שנים במיינסטרים. רבים מהם פונים לרגש לאומי, דתי או רומנטי שמהדהד בציבור רחב.
האם ששון שאולוב, עומר אדם, נדב חנציס מייצגים את המוסיקה הישראלית? מצד אחד הם חוגגים יוטיוב, ספוטיפיי, טיקטוק, שיריהם בפלטפורמות האלו שוברי שיאים, מציעים: רגש נגיש, שפה פשוטה, סאונד חמים או דרמטי, פזמונים קליטים.
סצנות שלמות מופיעות ברשתות, בלייבים, בפסטיבלים, אבל לא זוכות לייצוג במיינסטרים הרדיופוני.
גלגלצ איננה תחנה מסחרית רגילה. היא תחנה ציבורית, עם תפקיד תרבותי וחברתי. לכן מצופה ממנה: לייצג מגוון רחב יותר של קולות – גם נשיים, גם מזרחים, גם אלטרנטיביים. לתת במה לאמנים מצטיינים חדשים – לא רק לאלה שכבר ממילא “שולטים” במצעדים.
גלגלצ משדרת מצעד שהוא בועה מוזיקלית, שהיא תוצר של בסיס בחירה צר שנקבע ע"י קהל צעיר: שירים שמיוצרים כדי להיכנס לפלייליסט, פחות התנסות, פחות סיכון אומנותי. מצד שני, לא כל אמן שמופיע במצעד הזה "לא מייצג את המציאות" – עומר אדם, אודיה או עידן עמדי הם אמנים עם קהל עצום ולגיטימי., אבל כשאותם שמות חוזרים שוב ושוב – זה מעיד על בעיה בשער הכניסה.
גלגלצ של תשפ״ה משדרת בעיקר את מה שכבר קורה בראש המיינסטרים — אבל היא אינה משקפת את כל העושר והעומק של המוזיקה הישראלית.
המצעד נשלט בידי שמות שחוזרים על עצמם, תוך התעלמות חלקית (ולפעמים בוטה) מקולות אחרים שעובדים קשה, אלה שיוצרים מוסיקה מקורית ומדברים אל קהלים מגוונים. המצעד מייצג את הפופולרי, אבל לא בהכרח את המשמעותי.
דרוש שינוי אם לא מהפך. מתכונת המצעד השנתי כפי ששודרה בערב החג חוטאת בגדול למוסיקה הישראלית. להרחיב את הקריטריונים לכניסה לפלייליסט – לכלול גם השפעה תרבותית, לא רק “מכונה של להיטים”, לקיים שיתופי פעולה עם תחנות קצה (כמו רדיו הקצה, קול הקמפוס, רדיו מהות החיים) כדי לגלות קולות חדשים, לייצר רצועות ייעודיות לאינדי, מוזיקה אלקטרונית, היפ הופ חברתי, וכו'.
המצעד השנתי גלגלצ לא מייצג את המוסיקה הישראלית תשפה – ששון שאולוב "תמיד אוהב אותי"
